אתה רק קלישאה | לארי סטיילינסון✔

26

אוקיי אז הדוקס שלי פשוט הפסיק לעבוד אז כתבתי פרק מעכשיו לעכשיו בלית ברירה וזאת הסיבה שהפרק עולה כל כך מאוחר.

אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם את הפרק!
~

פרק 26

"הארי," הקול הצרוד של לואי העיר את המתולתל. השעה עדיין הייתה אמצע הלילה, רק מעט אחרי שלוש. "אני לא מרגיש טוב."

הארי התהפך במיטה, הסתובב על לואי. בזמן שעיניו עדיין היו עצומות הוא גישש עם אצבעותיו אחר עור פנים של של כחול העיניים. הוא עבר על שפתיו, מה שגרם ללואי לחייך, בדרכו מעלה אל מצחו.

ברגע שקצות אצבעותיו נגעו במצח הלוהט של לואי הוא פקח את עיניו והתיישב במיטה במהירות.

"זה לא טוב, לו."

"לא?"

הארי נד בראשו והמשיך להעביר את אצבעותיו על עור הפנים של לואי, מזיז שיערות שנדבקו למצחו. לואי היה כל-כך חם, יותר מכמה שחשב שאפשרי.

"לו, אני אקום להביא לך כדור ומים?"

היד של לואי נשלחה כדי לעצור את הארי מלזוז. "תשאר לידי, רק עוד כמה דקות."

המתולתל נאנח בחוסר אונים ודאגה. הוא חזר לשכיבה, כירבל את לואי הרותח לתוך חזהו. זה היה שינוי נחמד להיות הכפית הגדולה, והוא לחץ את לואי יותר לעברו בשביל שישתקע בתוך גומחות גופו.

הם נשארו ככה במשך כמה דקות, לואי נשם נשימות עמוקות כדי להמשיך ולהשאיר את עיניו פקוחות. הארי ממש יכל להרגיש דרכן שכואב לו, ולבסוף החליט שמספיק ושחרר את האחיזה בו.

"לא, האז."

"היי, לו, אני הולך רק לשנייה. אני אביא לך כדור ומים, ואולי גם עוד שמיכה. אחר כך אני אחזור לכאן, בסדר?"

"תשאר."

"אתה תשנא אותי אחר כך כשתרגיש יותר גרוע. רק תחכה שנייה, טוב? תנסה להתיישב."

עם המילים האלו הארי מיהר לעשות את דרכו מחוץ לחדר, בלי שאיפשר ללואי הזדמנות נוספת למחות.

הוא עשה את דרכו במורד המדרגות לקומת הקרקע, כפות רגליו היחפות בקושי משאירות רעש על הרצפות. הארי באמת ניסה להתרכז במשהו אחר, אבל הוא דאג. הוא לא זכר את הפעם האחרונה שלואי היה כל-כך חולה, ולמרות שהוא תמיד היה לוהט הוא עכשיו לא היה לוהט במובן הנכון.

ירוק העיניים לקח חפיסה של כדורים ומילא כוס מים מהברז בכיור. הוא מיהר לעשות את דרכו חזרה במעלה המדרגות ומצא את לואי שעון על הקיר שמאחורי המיטה, קבור עד צווארו בתוך השמיכה.

"תבלע את זה."

"זה לא מה שאני רוצה לבלוע."

הארי נד בראשו בחיוך והניח את הכדור על לשונו של לואי. גם כשהיה חולה הוא לא יכל להפתר מהגישה הזאת, והארי לגמרי אהב את זה. הוא הושיט לו את כוס המים, הוריד שמיכה ממדף בארון והידק אותה סביב גופו הקטן של לואי.

"תחזור לכאן." לואי לחש.

לא היו צריכים להגיד להארי פעמיים. הוא השתחל מתחת לאחת השמיכות ונצמד אל לואי מהצד, עדיין בישיבה.

"אתה תרגיש יותר טוב עוד מעט, לו."

"אתה יכול לדבר בינתיים? על כל דבר."

הארי הסתכל לשנייה על לואי, שעצם את עיניו והשעין את ראשו על הקיר.

"כן בטח," הוא השעין את ראשו לאחור גם כן. "אני אספר לך סיפור."

בגירה, החתול שלהם, קפץ על המיטה. הוא קימר את גבו ואז עשה את דרכו אל לואי, מתיישב על ירכיו. לואי הזיז מעט את אצבעותיו לכיוון החתול, שהתחכך בהן בשמחה והחל לגרגר לעברו.

"זה נשמע לי רעיון טוב."

"לפני הרבה מאוד שנים היה נסיך שקראו לו הארולד."

"כמה מפתיע."

תפסיק לדבר, לו. אתה גם ככה חולה." לואי רק העביר את ראשו לכתפו של הארי במקום להגיב. "היה לו את כל מה שרצה. כסף, תמיכה, חברים, משפחה קרובה. ובכל זאת הוא היה מעט ביישן וסגור מידי-"

"עד שאני הגעתי וזיינתי אותו עד שהוא נפתח-"

"אלוהים, לואי, תשתוק."

לואי צחקק והשתעל, מה שגרם להארי לתלות בו מבט מודאג נוסף.

"עד שהגיע הנסיך לואי ה-13, ממלכה רחוקה-"

"למה דווקא שלוש עשרה?"

"טיילור סוויפט כמובן. אתה יודע שיש לה אובססיה עם המספר הזה, ואתה החלטת להשמיע לי את האלבום שלה לפני השינה לפני יומיים. עכשיו תפסיק להפריע."

לואי חייך בעיניים עצומות, והארי יכל לדעת שהוא נזכר בזיכרון שאהב. הוא החליט להיות בשקט רק עוד קצת, ורק אחרי זמן מה חזר לדבר.

"לואי בהתחלה לא היה נחמד אל הארי ולא הבין אותו, אבל אחר כך הוא הבין עד כמה מושך הוא היה-"

"וזיין אותו עד שהוא לא יכל לעמוד יותר."

"אפילו כשאתה חולה זה כל מה שאתה חושב עליו?"

"כן." לואי אמר והשתעל פעם נוספת. "ואני צודק."

"קשה לי להכחיש."

"קשה לך בכללי."

"באמת, לו." הארי הניח נשיקה קטנה על מצחו של לואי.

"ואיך נגמר הסיפור?" הנמוך שאל, קולו שקט ומנומנם.

"הארולד ולואי התאהבו ובילו יחד כל יום ויום מאז. אבל בכל זאת הוא עדיין לא נגמר."

שניהם נשכבו לאחור, גופו של לואי פעם נוספת בתוך ידיו המגוננות של הארי.

"תבטיח שהוא לא עומד להיגמר." לואי ביקש בשקט, גופו מתמוסס לשינה.

"אני מבטיח."