אתה רק קלישאה | לארי סטיילינסון✔

13

היי אהובים3>
מה שלומכם? איך עובר הסגר? העיר שלי בדיוק הפכה להיות עיר אדומה :(

אז כאן אני מעלה שוב פרק בזמן שיעורים בזום. אושר. להגנתי, מדובר במורה השנוא עלי ויש לו הבעות פנים מפחידות (הוא מחייך בלי לכווץ את העיניים!!!).

דבר אחרון, אשמח שתוודאו שאתם מצביעים לפרק ומגיבים אם אהבתם. ההצבעות ירדו ממש בשני הפרקים האחרונים באופן משמעותי ואני רואה המון שמגיבים אבל לא מצביעים לפרקים.

תהנו מהפרק♡
~

פרק 13

לואי נלחץ אל הארי מאחור, עמד על קצות האצבעות וניסה להסתכל כיצד הוא ערבב את הבלילה של הפנקייקים. הידיים שלו חיבקו את בטנו של הצעיר, עטפו אותו, וכשעמד על קצות אצבעותיו השפתיים שלו היו על עור צווארו של הארי.

"אתה מפריע לי להכין אוכל!" הארי רטן.

לואי רק המהם, הידק את החיבוק, וקבר את פניו בגבו של הארי.

בכנות, הפרשי הגבהים והגיל בניהם היו שני דברים שלואי מאוד אהב בקשר שלהם.

הגובה של הארי לעומת שלו לא הפריע ללואי להיות האחד שעטף אותו. הוא גרם לשניהם לקחת שליטה מסוימת, שהארי לא בהכרח היה יוזם ללא הפרש הגובה הזה. לואי תמיד יכל להיות בטוח לפני שנישק את הארי, תמיד יכל להסתכל בעיניו ולוודא לפני, והדבר הרגיע את שניהם.

כשסיים להפוך את הפנקייק האחרון במחבת הארי הסתובב בתוך זרועתיו של לואי. הוא חייך אליו בביישנות והביט בעיניו התכולות.

"אחרי שנאכל אנחנו צריכים לצאת." לואי אמר.

"חשבתי שנשאר בבית רק שנינו... "

הקול המאוכזב של הצעיר גרם לליבו של לואי לפספס פעימה. הוא חיכך את אפו שלו בשל הארי בעדינות וגרם לו לפלוט צחקוק קטן.

"נוכל להיות בבית יחד עם החתול החדש שלנו."

העיניים של הארי אורו.

"אנחנו הולכים לאמץ חתול?"

הבוגר הנהן, עצר את החיבוק ולקח את צלחת הפנקייקים אל שולחן האוכל. הם התיישבו אחד מול השני, הרגליים שלהם השתפשפו זו בזו.

"איך נקרא לו?" הארי שאל בהתלהבות, פיו מלא בקצפת.

"אתה עוד לא יודע איך הוא נראה!"

"נוכל לקרוא לו לואי ג'וניור."

"לא נקרא לחתול בשם שלי."

"אז נקרא לו מאפין."

"לא. אפשר לקרוא לו זין, אתה יודע, על שם זאין."

"נו באמת, לואי."