פרק 5
"הכל דולק?" לואי שאל.
"כן, לואי, אתה לחוץ מידי-"
"תשתוק, זין. זה הדייט הראשון שלנו." הוא קטע את זאין באמצע דבריו.
"אני יודע, אבל אתה אפילו יותר חרא מבדרך כלל."
"כן, כן, מה שתגיד. הפה שלי מסריח?"
"אני לא מריח את הפה שלך-"
זאין נעצר פעם נוספת כשלואי פתח את הפה והצמיד אותו אל האף שלו.
"תעוף ממני!"
"אוף, זין, מה אם הוא לא יאהב את זה?"
"אתה לא הבחורה בקשר, נכון? אז תפסיק להתנהג כמו אחת כזאת!"
עם המילים האלו זאין פרע את שיערו של הבוגר, איחל לו בהצלחה, ויצא מהבית שלו. לואי נותר לבדו, לחכות בדממה להארי שהיה אמור להגיע בכל רגע.
הוא היה לחוץ. מאוד לחוץ. הם עדיין לא יצאו לאף מקום ציבורי יחד והם החליטו שהדייט הראשון שלהם יהיה בבית. לואי השתדל כמיטב יכולתו לתכנן הכל עד הפרט האחרון, בשלמות מוחלטת. במשך ארבעה ימים הוא סידר, ניקה, קנה דברים והציק לשאר הבנים בניסיון שהכל יהיה מוכן בזמן.
שתי דפיקות חלשות על הדלת.
גוש רוק ירד במורד גרונו, שפתיו נידמו יבשות והוא ליקק אותן. הוא סגר ופתח פעמיים את כפות ידיו והעביר יד בשיערו. עם מבט קצר על המקום, רק בשביל לוודא שהכל מושלם, הוא ניגש אל דלת הבית.
לואי שנא את הדברים האלו, כמובן, אבל לא כשהיה מדובר בהארי. הוא ידע שהצעיר יאהב מחוות גדולות ושלדייט הראשון יש משמעות בשבילו. אולי הם כבר היו מאוהבים, אבל עוד לא היו להם זכרונות משותפים, חוויות דברים להאחז בהם.
הדלת נפתחה ועיניו של הארי נצצו מיד. הוא נכנס פנימה, בירך את לואי לשלום, והביט על הבוגר. רק אז, לאחר שלקח מבט ארוך על פניו, הוא שם לב לאור הנרות שעטף כל מקום בחדר. צבעים כתומים ריצדו על המדפים, הקירות, השולחנות והכיסאות. הם עטפו כל פינה באור עמום, עד לשמיכה שהונחה על הרצפה מול הטלוויזיה, יחד עם כריות, שמיכות וחטיפים.
הארי יכל להשבע שלא היה דבר יפה יותר מלואי, עטוף באור הכתום כמו הילה שזורחת ממנו.
"לואי-"
"זה בסדר?"
"זה מושלם. תודה."
הארי קפץ על לואי, עטף את זרועותיו סביב צווארו ואת רגליו סביב מותניו. ידיו של לואי תמכו בו כדי שלא יפול כשהארי הפגיש את השפתיים שלהם זו עם זו. הן זזו בתיאום מושלם, זו עם זו, במשך נשיקה ארוכה ונעימה.
"קדימה, תבחר סרט, אהוב."
הארי ירד מלואי וחייך בבישנות אליו, הסתכל על הכל ועשה את דרכו אל השמיכה.
"היומן?"
לואי שנא סרטים כאלו, אבל אפילו לשנייה אחת הוא לא חשב לסרב לקטן. הוא רק הנהן, הפעיל את הטלוויזיה, והתכרבל לצידו של הארי. לואי פשוט היה אסיר תודה על הנוכחות של הארי לצידו.
"חשבתי שאתה שונא דברים כאלו." הארי אמר.
"כן."
"אז למה עשית את זה? לא היית חייב. אני לא צריך את זה."
"כי אני אוהב אותך, ואתה אוהב דברים כאלו."
"אה."
"אמרו לך פעם שאתה חמוד?" לואי שאל.
"אני כמעט מתגעגע אל לואי המרוחק והמעצבן."
"לא, אתה לא."
"לא."
"אני אוהב אותך." הוא הניח נשיקה קטנה על האף של המתולתל.
"גם אני אות- אתה עולה באש!"
"אני לוהט, אני יודע-"
"לא, לואי, החולצה שלך נשרפת!"
הם קמו במהירות, לואי זרק מעליו את החולצה שהתחילה להשרף. היא פגעה בשמיכה, הפילה נר נוסף, ובתאונת שרשרת כל הוילונות התחילו להישרף.
"עכשיו אני באמת לוהט." לואי אמר בקריצה להארי לפני שתפס את ידו ורץ אל מחוץ המבנה.
הם התקשרו לשירותי ההצלה, בזמן שהסתכלו על הבית העולה בלהבות.
"רומנטי כמעט כמו לצפות בשקיעה." הארי אמר וצחק בשקט.
לואי לא זכר מתי היו צלמים מסביב והארי היה כל-כך קרוב אליו, כל-כך רגוע, כל-כך הוא. אולי באמת הקשר שלהם התחיל להשפיע עליהם לטובה. לואי קירב אותו אליו ועטף אותו עם זרועו החשופה, צפה על האש שנאחזה בבית.
ממש כמו שהוא נאחז במה שגרם לו לבעור.
~
אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם 3>
YOU ARE READING
אתה רק קלישאה | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] הארי סטיילס היה קלישאה מהלכת. הבחור מלהקת הבנים המצליחה. הזמר עם הקול המדהים. האחד שהיה כל-כך מושך וסקסי עד שכל הבנות (וכנראה גם לא מעט מהבנים) רצו לעשות אותו. או שיעשה אותם, כל אחד והפנטזיה החולנית שלו. לואי טומלינסון שנא קלישאות. זאת הסיבה...
