24

2.8K 269 456
                                    

אל תשכחו להצביע ולהגיב על הפרק אם אהבתם!
~

פרק 24

כשלואי יצא מהאוטובוס הקטן הוא היה חייב להודות שהמקום היה עוצר נשימה, בדיוק כמו בפעם הראשונה שראה אותו.

רגליו שקעו בתוך החול הלבן והרך כשהזיז את שיערו מעיניו. הוא השאיר את כף ידו מעל המצח בשביל לא להסתנוור מהשמש. עיניו טיילו על גבעות החול שנשפכו לעבר הים בגרגרים זהובים ולבנים. המים נצצו בגווני טורקיז מהפנטים תחת קרני השמש.

 הארי קפץ מקצה האוטובוס והעיף חול על לואי, שהסתובב לעברו בחיוך.

אולי הוא הצליח לא להסתנוור מהשמש, אבל הוא לחלוטין הסתנוור מהמראה של הארי שעמד מולו.

"בדיוק כמו פעם שעברה." הארי אמר.

רק שהפעם הטלפון של לואי לא היה הרוס בגלל הארי, והוא שלף אותו מכיסו ולקח תמונה של שניהם מחייכים לרקע הנוף.

"אפשר להגיד שכאן הכל התחיל, לא?" זאין אמר ונעמד לידם.

"שתוק, זאק. אתה הורס את הרגע עם הקול שלך." לואי ענה לו.

"מעל לחמש שנים ואתה עדיין לא מוכן לקרוא לי בשם שלי."

הנמוך לא השיב. הוא רק הניח את ידו על אגנו של הארי ושאף את האוויר הצלול עמוק אל תוך גרונו. חוף הים בו הבחין בהארי האמיתי בפעם הראשונה, אותו חוף ים בו ננעל יחד עם המתולתל במחסן ישן יחד עם שקית צ'יפס, נפרס מולו.

"אתה שקט." הארי אמר לו.

"התנהגתי כמו אידיוט אז. אני לא מבין איך היית יכול לאהוב אותי." לואי סובב את הארי לעברו, הרים את ראשו אל עבר פניו.

"טוב, גם אני. אני האחד שהרחיק ממנו את החבר הכי טוב שלו, לא?"

"כן, זה באמת היה לא נחמד מצדך."

"אז תעניש אותו כשתגיעו הביתה, לואי. אפשר כבר להיכנס אל המים?" נייל אמר בקוצר רוח וגרם להארי להסמיק ולהחנק מהאוויר שנשם.

"אני בהחלט אעשה את זה." לואי מלמל לפני שהתקדם אחרי נייל והשאיר את הארי לבהות בגבו המתרחק.

המתולתל לקח לעצמו כמה שניות לפני שטלטל את ראשו בחיוך קטן. לא נותר זכר לחוסר הביטחון שעטף אותו בפעם שעברה שהיו שם, והוא רק רצה לרוץ ולהנות עם חבריו הטובים.

הם כבר לא היו ילדים, כולם הרגישו בכך, אבל כשהיו יחד היה אפשר לחשוב שהם בני שלוש. ההקנטות, הריבים, הצחוקים - כל אלו היו חלק בלתי נפרד מהחברים הטובים שהיו. חברים כל-כך טובים, עד שלא היה דבר שהיה יכול להפריד בניהם.

בעיקר לא בין הארי ולואי, שהיו לגמרי עסוקים בלהוריד אחד לשני את החולצה.

"אם תורידו אחד לשני גם את הבגדי ים אנחנו מעיפים אתכם מכאן." ליאם אמר להם והרים אצבע מאשימה כלפיהם.

אתה רק קלישאה | לארי סטיילינסון✔Where stories live. Discover now