לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 11

"לאן הולכים?" הוא מילמל בעיניים עצומות בעודי מושכת אותו לכיוון תחנת האוטובוס בידיעה שאשאיר את האופנוע שלו מאחור.
"לבית שלך" כשהמילים האלו יצאו מפי הוא נעצר במקומו והיה נראה שעיניו התכהו והפכו לאפלות יותר ויותר.
אף פעם לא ראיתי אותו ככה...

"אני לא חוזר לשם" ריח האלכוהול נדף ממנו אבל רמת הרצינות שיצאה ממנו כשהוא אמר את המשפט הזה הייתה ענקית.
"אז לאן עוד אתה מתכוון ללכת?" ללכת לבית שלי לא בא בחשבון בכלל... כי מה הייתי אומרת לאמא שלי? אני בטוחה גם שאם היא תגלה את איידן שיכור במצב כזה היא לא תחסיר את המידע הזה מאמא שלו.
הוא הפנה את ראשו לכיוון האכסנייה שהייתה בקרבת מקום ואני הינהנתי בחוסר חשק.
אחרי שסגרנו חדר ללילה במקום המיושן העלתי את איידן בשארית כוחותיי לחדר שלנו.
אני תמיד מסיימת משהו שהתחלתי ולא נראה לי שנשארו כבר אוטובוסים בשעה כזאת כדי שאני אחזור הביתה ולכן שיקרתי בלית ברירה לאימי שאני ישנה אצל אן.
נכנסנו לחדר והנחתי את איידן בעדינות על המיטה, הוא לא ביזבז אפילו לא שנייה כשהוא הוריד את חולצתו ונעליו.
שיערו היה מבולגן והוא הניח את ראשו באנחה על הכרית הלבנה, לצערי הרב החדר היה בעל מיטה זוגית ובלי ספה שאוכל לישון עליה.

היו 4 כריות על המיטה אז שתיים מהן הנחתי בינינו כך שאיידן שכב בצד הימני ואני בשמאלי.
"אל תעבור את הקו" קבעתי והפנתי את גבי לפרצופו, מנסה להשיג כמה שיותר שעות שינה.
"לא רוצה" קולו היה קרוב לאוזני ואני הסתובבתי כדי לגלות שהוא הוזיז את הכרית מבינינו.
הכעס התחיל להצטבר בי ולא טרחתי להסתיר את ריגשותיי לגביי המצב שנקלענו אליו.
לעומת זאת לאיידן לא היה אכפת מהפגנת הכעס שלי, הוא פשוט תפס את הכרית שנשארה בינינו וזרק אותה לצד השני של החדר.
"למה עשית את זה!" הוא לא יכול לפחות להקשיב? אני הריי עזרתי לו!
התכוונתי ללכת להרים את הכרית אך הוא תפס את ידי השמאלית ובכך מנע ממני מלקום.
בעייפות נשארתי שוכבת לידו מנסה להבין מה עובר לו בראש, מה גרם לו לאבד ככה את השליטה בעצמו עד לכדי מצב שאני הייתי צריכה להתערב ולהפסיק אותו מלשתות עוד?
כיווצתי את גבותיי במחשבה וניסיתי לקרוא אותו ולגלות מה מסתתר בתוך עיניו האפלות.

"למה היית במועדון במצב כזה היום?" קולי היה עדין יותר ממה שציפיתי ואפילו אני לא הבנתי
למה הסתקרנתי כול כך.
עיניו נראו פתאום מופתעות כנראה על כך שהראתי עיניין ושאלתי עליו.
"לא יכולתי לסבול אותו יותר" הוא מילמל תחת שפתיו בעייפות כשזרועו השמאלית מכסה את עיניו.
לא יכול לסבול את מי? מי גרם לו להגיע למצב הזה?
"את מי?" הסקרנות כירסמה בי עוד הפעם ומצאתי את עצמי מתעניינת יותר ויותר בחייו הפרטים של איידן...זה לא אמור לקרות.
"אבא שלי" אחריי שהוא אמר את המילים האלו, נשימות עמוקות נשמעו לידי והבנתי שהוא נרדם.
אז איידן לא מסתדר עם אבא שלו עד כדי כך?
להתעסק בזה לא יתן לי כלום חשבתי לעצמי ולכן החלטתי לעזוב את זה לבנתיים.
עיניי התחילו להעצם ונסחפתי לעולם של חלומות.