לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 12

הייתי מתחתיו עם חולצה שכבר מזמן לא מכסה את הבטן, כנראה מכול הדיגדוגים היא עלתה.
ברגע הזה כשאני עדיין ניסיתי להסדיר את נשימותיי איידן הסתכל עליי מלמעלה עם שמץ של חיוך על פניו...
חיוך יפיפה...

התאפסתי על עצמי ובאתי להתיישר לישיבה מה שגרם לו לרדת ממני עם כיחכוח גרון.
"את רעבה?" הוא שאל בעודו מבלגן את שיערו השטני עם ידו.
באותו הרגע ביטני ענתה לו עוד לפניי שאני הספקתי, משמיעה קירקור בטן רעב...
יכולתי להרגיש את הסומק מתפשט בלחיי וסידרתי את החולצה שהוא הביא לי ללבוש כמה שעות קודם לכן כדי שאוכל לקום מהמיטה, מי חשב שיהיה לו בבית גם חולצה וגם מכנסיים במידה שלי? אבל מה אני טורחת לחשוב על זה...הוא הריי עשיר.
"אני מבין שזה אומר כן" גיחוך נפלט מבין שפתיו כשהוא שמע את ביטני ולמראה מבטי הרצחני הוא השתתק.
התחלתי להתקדם לקומת הקרקע תוך כדי תהייה כמה קומות יש בבית הענקי הזה...
נכנסנו אל המטבח והתפלאתי מהשיש שעמד באמצעו, הוא היה בגוון שמנת בעל אבנים לבנות שקישטו אותו, אהבתי את העיצוב של הבית הזה ובמיוחד את זה שהמטבח, הסלון וחדר האוכל מחוברים יחד.
"אז מה את רוצה לאוכל? למרות שכול מה שאני יודע להכין זה פנקייקים" הוא הצהיר בהרמת ידיים ולמרות שידעתי לבשל הרבה דברים אחרים החלטנו שנלך בסוף על פנקייקים.

אני התחלתי להכין את הבלילה והוא אירגן את הקצפת, סירוף שוקולד ותותים.
ורק אז קלטתי שהשמים בחוץ כבר שחורים, ממש ארוחת ערב מושחתת...
כשסיימתי להכין את הפנקייקים איידן לקח אותי אל הסלון, זה היה המקום היחידי שעדיין לא ראיתי בקומה הזאת והוא היה עוצר נשימה.
וילונות שמנת עיטרו את החלונות וספת עור לבנה התפרסה לרוחבה מול מסך פלזמה ענקי...למה הכול עצום בבית שלו!
שולחן יחסית קטן עמד באמצע הסלון והוא היה שחור, בניגוד מוחלט לשאר גווני הלבן שמנת שסבבו אותו.
איידן הניח עליו את שתי הצלחות שסחב איתו מהמטבח ביחד עם הפנקייקים שיצאו מושלמים אם יורשה לי לומר ואני לעומת זאת הלכתי להביא את הסירוף שוקולד, התותים והקצפת מהמטבח.
הרמתי את בקבוק הקצפת ובחנתי אותו מעט, מחשבה מטופשת התחילה לעלות בראשי ואני דיי אהבתי אותה, הריי זאת תיהיה הדרך שלי לנקום בו בחזרה על כך שדיגדג אותי למוות.

התקדמתי אל הסלון בחזרה כשאני מחביאה את בקבוק הקצפת מאחוריי וכשראיתי שהוא שקוע בסרט ששם בטלוויזה, פתחתי את הפקק וזילפתי על כול ראשו את הקצפת.
תחילה לא היה לי אוויר למראה פרצופו הזועף של איידן אך כשהבנתי שהוא לא הולך להחליק את זה התחלתי לברוח.
הוא רדף אחריי עם הקצפת על ראשו ברחביי כול הבית ואיכשהו שנינו הגענו למצב שאני משתמשת בשולחן האוכל הענק שלהם כמגן והוא מנסה לתפוס אותי כשבידו בקבוק הקצפת שזרקתי מהפחד קודם לכן.
"מה אתה כול כך כועס יפה לך לבן" אמרתי בין נשימה לנשימה בגלל שהתגלגלתי מצחוק תוך כדי שניסיתי לברוח ממנו ולהסדיר את נשימתי.
"חכי חכי כשאני יתפוס אותך שכל" הוא ניגב את הקצפת מראשו אך חלק ממנה כבר הגיע למצחו ופניו, זה כמובן גרם לעוד פרץ של צחוק לצאת ממני, המראה שלו עם הקצפת המרוחה על ראשו הייתה כמו מיליון דולר בשבילי.