לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 32

השעה הייתה 4 לפנות בוקר ואני הייתי גמורה מעייפות, התבוננתי שוב באיידן שתשומת ליבו הייתה מופנת אל ליאו במטבח.
השיחה שלנו הייתה רחוקה מלהיסתיים ולא התכוונתי לסיים את זה ככה.
אני עוד אגלה מה הוא מתכנן לעשות...

אחרי שאכלנו את השקשוקה הדיי טעימה של ליאו העיניים שלי כבר התחננו שאעצום אותם.
"טוב אני הולך לישון בחדר שלי ואתם בטח לא תתנגדו לישון יחד בחדר האורחים נכון?" תמימות מעושה התפשטה על פניו של ליאו ואני הפנתי פרצוף כועס לכיוונו.
"ליאו אתה רוצה אגרוף בבטן או בפרצוף?" שאלתי בחיוך מעוצבן והוא הרים את ידיו
כחף מפשע.
"אני מעדיף את הפרצוף היפה שלי שלם" הוא הכריז וברח אל חדרו, למזלו לא היה לי כוח אפילו לזוז לכיוונו.
"אני אשן על הספה" סידרתי את הכרית שיהיה לי נוח ונשכבתי בגבי על הספה הרכה יחסית.
"ונראה לך שאני פשוט אקבל את זה ואלך לישון על המיטה בחדר מימול?" קולו התקרב יותר ויותר.
"אין לך ברירה, אני לא אקום מהספה הזאת בחיים" פניי היו לכיוון משענת הספה כך שלא שמתי לב שהוא התקרב לכיווני.
הרגשתי את ידיו נכרכות סביב מותניי בעודו נשכב איתי על הספה.
ברור שהתכוונתי להתנגד, לבעוט בו ולברוח אבל אז נזכרתי שהוא פצוע.

"איידן אל תנצל את המצב לטובתך" הסתובבתי להביט בו אך לא הייתי מוכנה לעיניו הירוקות שהביטו בי כול כך קרוב מלמעלה...
למה אני כזאת נמוכה.
"נורא יכאב לי אם תעשי תנועה חדה ותקומי פתאום" הממזר הזה חייך מאוזן לאוזן כשידיו נשארו על מותניי ואפו הסניף את שיערי.
"זה לא פייר, גם ככה לא נישארו בי כוחות להילחם" קברתי את ראשי בחזהו ויכולתי להרגיש את ההפתעה מגופו.
"להילחם במה?" הוא נישק את ראשי והסומק חזר ללחיי.
"בך" אני לא יודעת איך אבל הרגשתי את חיוכו למרות שעיניי לא ראו כלום.
"אז אל תלחמי" הוא השאיר שובל של נשיקות קטנות על ראשי ואני לא העזתי להביט בעיניו שוב...מה אני עושה? עדיין אפילו לא דיברנו על מערכת היחסים שלנו ואני כבר נכנעת.
הרגשתי את חום גופו עוטף את כולי והתפלאתי איך שנינו מצליחים להישכב על הספה הזו למרות שהיא הייתה יחסית ארוכה.
ידיו עדיין עטפו את מותניי ובאיזה שהוא שלב הוא התחיל לצייר עיגולים על גבי, גורם לי להירדם בזרועותיו.

"אם התכוונתם לישון ביחד לפחות הייתם עוברים למיטה" התעלמתי מליאו והמשכתי להתכרבל לי בשמיכה העבה...רגע שמיכה?
ברור שזה איידן, פניו נראו שלוות כשהוא ישן כך לידי ולא יכולתי לעצור את החיוך שהתפרס על פניי. זה לא הזמן לזה עכשיו ליאה, ריכזתי את עצמי וקמתי בזהירות מהספה, מדלגת ישירות מעל איידן לריצפה ורצה לכיוון השירותים.
שמעתי את גיחוחו של ליאו מאחוריי ומיד אחריו את קולו של איידן.
"קומי כבר היפיפה הנרדמת" הייתי מול המראה בשירותים אך עדיין יכולתי לשמוע את ההצקות של ליאו.
"עוף ממני כבר, אני נשבע שאני אהרוג אותך" צחקתי מקולו הצרוד של איידן והמשכתי להתארגן לי. לא התפלאתי לגלות שקמנו בצהריים וישנו ברוב הבוקר.
ליאו הלך לאנשהו בזמן שהתארגנתי, נראלי לעבודה וכשאיידן סיים להתארגן הובלתי אותו לחדר שנראה כמו מרפאה קטנה.
חיטאתי מחדש את הפציעה וחבשתי אותו שוב כדי שלא יהיה זיהום...
הוא ישב על מיטת החולים ואני על כיסא באותו הגובה.