לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 28

היום של המחזה הגיע...ההתרגשות הייתה בשיאה.
התאמנו כול רגע שיכולנו ובאמת שקיוותי שהאימונים השתלמו לנו למה שחקנית מקצועית לא הייתי.
"כולם לעלות על התלבושות שלהם, אנחנו עוד כמה דקות מתחילים" הבמאית או יותר נכון המורה לדרמה הודיעה בהתרגשות ואני יכולתי להרגיש את הלחץ מטפס בעמוד שדרתי.
"הכול יהיה בסדר" הארי הניח את ידו על גבי בתנועה מרגיע ואני חייבת לציין לטובתו שזה דיי עזר.
האולם היה מלא ומרוב כול האורות והרעש לא יכולתי למצוא את פרצופיהן של אמא שלי ושל קרוליין אמא של איידן...הריי ברור שאחריי שהן שמעו מהמורה שאנחנו מופיעים ועוד בתפקידים הראשיים הן היו חייבות לבוא ביחד.
קאי ומנור נגררו גם הם לכול הסיפור הזה אבל אני בטוחה שהם לא סבלו להיות אחד במחיצתו של השני.

"ליאה את עדיין לא לבושה?! קדימה קדימה אנחנו חייבים כבר להתחיל" במחיאת כף המורה המרוגשת הובילה אותי אל שמלתי הסגולה, צבע לילך עדין שדיי אהבתי, לבשתי אותה רק פעם אחת במדידות בהתחלה והיום זאת תיהיה הפעם הראשונה שכולם יראו אותה...סמל למזל טוב לפי דבריה של המורה.
הלבישו עליי את המיקרופון הקטן ואני הופתעתי לגלות כמה נוח הוא היה.
הלב שלי הלם בחזי וניסיתי להרגיע את עצמי לפני שדידיתי אל הבמה בלחץ.
"ליאה התאמנת על המחזה הזה הרבה במשך החודשים האחרונים, את תכבשי את כולם אני בטוחה" המורה לחצה את ידי בעידוד ואני החזרתי לה חיוך כהכרת תודה...אני יכולה לעשות את זה...
הוילון הענק שהפריד בין הבמה לקהל נפתח ואני לקחתי נשימה עמוקה והתאפסתי על עצמי.

"קראת לי אדוני?" קדתי קידה עמוקה אל מול האדם ששיחק את אבי, שישב בנינוחות על הכיסא המהודר שהכנו.
"אני שמח ליראות שאת מטפחת את יופייך יוליה יקירתי" חיוך מזוייף עלה על פניי כמו בחזרות.
"ואני שמחה שזה לטעמך אדוני" נעמדתי מקידתי והשמלה הכבדה לא תרמה למצב.
"עכשיו כשאת כאן אפשר להגיע לנושא העיקרי...את כבר בשלה להתחתן" את מבטי המאופק מכעס הפנתי לקהל.
"ואם אני לא מעוניינת עדיין בחתונה?" השחקן ששיחק את אבי קם בכעס והתקדם אליי, אוחז בסנטרי בחוזקה.
"מזל שלא שואלים לדעתך ילדה" הוא בהחלט יודע לשחק חשבתי לעצמי בעודי מהנהנת כשדמעות מעושות בעיניי.
"היום יערך הנשף שבו אחליט מי יהיה בעלך לעתיד" בחיוך מרוצה הוא חזר לשבת בכיסאו.
"כן אדוני" לחשתי אל המיקרופון הקטנטן ויצאתי מהבמה במהירות מוחאה דמעות מזוייפות מעיניי.

כשהוילון נסגר שוב ושאר השחקנים אירגנו את התפאורה לסצנה הבאה הסדרתי את נשימתי,
מי חשב שלשחק יהיה מלחיץ כול כך...
הפעם התפאורה של החדר שלי סודרה על הבמה.
"הוא רוצה שאתחתן עם מישהו שהוא יבחר" נפלתי על המיטה באפיסת כוחות ויבבתי בכאילו.
"אוו יוליה יקירתי איני יודעת איך לנחם אותך" המטפלת שלי ישבה בקצה מיטתי וליטפה את גבי בניחום.
"אני מעדיפה לנטול את חיי מאשר להיתחתן אם אחד שאיני אוהבת" קמתי במחאה ומרידה המטפלת  שלי ניגבה את דמעותיי בעצב.
"אולי בעלך לעתיד יהיה נחמד יותר משחשבת?" היא הציעה אך אני הנדדתי את ראשי לשלילה.
"אני בטוחה שהכול עוד יסתדר" היא אמרה בביטחון
"ובנתיים בואי נארגן אותך להערב, שתקסימי את כולם" היא הקימה אותי בכוח ופתחה את הארון שהצבנו על הבמה שבו היו כול מיני שמלות אך רק אחת מהן ידעתי שאצטרך ללבוש...השמלה האדומה.