לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 9

אחרי החוזה שקיימנו, כול אחד מאיתנו שמר צילום שלו בטלפון ובלית ברירה שמרתי את מספרו של איידן.
הימים עברו באיטיות מייסרת והחזרות למחזה היו מרובות וארוכות. בואו נגיד שהמורה לדרמה לא הקלה עלינו, אפילו היום בשעה האחרונה ללימודים אנחנו רק חוזרים ומתכוננים.
היא גם החליטה לשנות כמה פרטים במחזה כדי שיהיה לנו יותר קל להבין ולעשות אותו.
"היום נעבוד על סצנת הנשף שבו רומיאו ויוליה נפגשים" היא הכריזה בהתרגשות וכולם ניגשו לעמדותיהם וכך גם אני.
בזכות חפירותיה של המורה, המנהל הסכים לנו לעבוד באולם על במת בית הספר ששם גם נציג את המחזה.
המקום הזה היה עצום ולא האמנתי שהיה תקציב לבנות כזה מבנה, מלא כיסאות עיטרו את הריצפה והבמה הרחבה הייתה מימולם.

אחרי שעשיתי כדבריי המורה ועמדתי מול איידן, נשמעה מוזיקת הנשף.
הוא אחז במותני בידו השמאלית ובידי באחרת ואני הנחתי את ידי הימינית על כתפו.
וכך התחלנו לזוז כמו שהמורה הראתה לנו בפעם הקודמת.
"את דורכת לי על הרגליים" הוא לחש לאוזני וצמרמורת תיפסה במורד גבי.
"לא אני לא" החזרתי ותקעתי את מבטי הכועס בו.
"כן את כן" הוא המשיך בעודו מקרב אותי יותר אליו.
הוא לא יכול פשוט לרקוד את הקטע הזה בשקט!
בגלל שהוא התלונן כול כך הרבה שדרכתי על רגליו רציתי לממש את טענותיו ובאמת הפעם עשיתי זאת בשמחה.
אנקת כאב נשמע מפיו והיא הייתה כמו מוזיקה לאוזניי אך מבלי לשנות דבר המשכנו לרקוד כאילו כלום לא קרה.
"עכשיו דרכתי עלייך" חייכתי את חיוכי המתוק והפעם הכעס נראה בעיניו....מצויין.
חיוך פתאומי עשתה את דרכו לשפתיו של איידן ולא הבנתי למה, עד שהוא עשה את הדבר הבא.
ידו שהייתה על מותני התחילה לרדת לה מטה לכיוון...
תפסתי את ידו לפני שיספיק לעשות את מה שתיכנן ובכך עצרתי את הריקוד שלנו שהיה במרכז הבמה מסביב לכול שאר הזוגות שרקדו.

"מה הבעיה?" המורה שאלה למראה ידי האוחזת בידו של איידן ולמעשה כול כוונתי הייתה לעצור מידו לעשות את זממיה בי ולא להפסיק את הריקוד.
"כלום" הסטתי את פרצופי ממנה כדי לגלות את חיוכו המעצבן.
"לא קבענו שעושים הפסקת אש?" המוזיקה התחילה להתנגן שוב ובכך בולעת את שאלתי בין רעשיה.
"אני לא רב איתך" הוא הסתכל עליי כאילו הוא שה תמים אך ידעתי בדיוק מה עומד מאחוריי חזותו, שטן.
כך המשיכו להן החזרות ולבסוף הגיע הצילצול הגואל.
לא התמהמתי להישאר יותר מידי והתחלתי להתקדם החוצה, אמא שלי הספיקה לקחת את קאי מהג'ודו כך שלא הייתי צריכה לאסוף אותו הפעם.
הוא היה כבר דיי גדול אבל זה עדיין הפחיד לתת לו ללכת לבד בשעות האלה במיוחד כשהמטרידן מהחדשות עדיין לא נתפס.

במקום לחזור ישירות הביתה הלכתי לכיוון איזור חנויות הבגדים והאוכל כדי לקנות את המצרכים שאמא שלי ביקשה ממני אבל לצערי הרב עיניי נתקלו בספר חדש בחנות הספרים.
אחרי שקראתי את תקצירו המותח, קניתי אותו והמשכתי לספר הבא שעיניין אותי.
השעה התחילה להיות מאוחרת ובלית ברירה יצאתי מחנות הספרים הישנה עם שקית קטנה ובה הספר.
איש מבוגר עם בגדים דיי מוזנחים שעמד ליד החנות תפס את תשומת ליבי אך לא ייחסתי לו חשיבות והמשכתי לכיוון חנויות האוכל לפניי שיחשיך.
אחריי שקניתי את כול מה שברשימה של אימי יצאתי מהחנות עם שני השקיות בכוונה לפנות לביתי וגיליתי שכבר חושך.
להפתעתי האיש שעמד בכניסה לחנות הספרים עכשיו עמד מול החנות שיצאתי ממנה...התחלתי לחשוש מעט אך התעלמתי מההרגשה שתיפסה במורד גבי.
בעיירה שלנו לא טרחתי לקחת אוטובוס בדרך כלל כי אהבתי לצעוד באוויר הפתוח וכך גם עשיתי הפעם.
צעדתי ברחוב החשוך בידיעה שיש עוד הליכה טיפה ארוכה לכיוון ביתי ואז רעש של פחית מתגלגלת נשמעה מאחוריי.
הסתובבתי באינסטינקט וגופי התחיל לרעוד למה שנגלה מאחוריי, אותו אדם שראיתי באיזורי החנויות עקב אחריי מבלי ששמתי לב...