"חברים אני חושבת שמצאנו את רומאו ויוליה שלנו"
שמעתי נכון עכשיו?! לא לא לא הלוואי שלא...
הסתכלתי בהלם לכיוונה של המורה העומדת מולי ולאיידן שהיה לידי הייתה את אותה ההבעה.
"את צוחקת נכון?" שאלתי בתקווה שרצוני יתממש אך ידעתי שזה לא היה המצב.
אם היא תחליט שאני יהיה בתפקיד ראשי ועוד עם איידן לא יהיה אף אחד שיעצור אותה, אם כבר המנהל ישמח שמצאה תפקידים כאלה מושלמים שיגרמו לנו לנסות להיסתדר אחד עם השני אבל אני לעולם לא התכוונתי להסתדר איתו.
"אני לא צוחקת בכלל" היא החזירה ברצינות, משלבת את ידיה מולנו בחיוך.
"אבל עדיין לא עשינו אודישנים לתפקידים!" הבלונדינית שהחמיצה את פניה ממקודם התפרצה וגרמה לכולנו להפנות אליה את מבטנו.
כן! המורה לא יכולה לבחור אותי אם יש עוד מישהי שרוצה את התפקיד...נכון?
"מיקה, שנה שעברה את היית תפקיד ראשי במחזה אז אני מציעה לך לשקול את דברייך ולתת לבאים בתור הזדמנות" היא הזהירה והבלונדה השתתקה מיד, אז בגלל זה היא הייתה מוכרת לי.
שלחתי מבטיי מצוקה לשאר התלמידים שישבו במעגל אבל נראה שאף אחד מהם לא התעניין בתפקיד...איך זה יכול להיות בכלל! הם לא כיתת דרמה? הם לא חיים בשביל הדבר הזה?! בשביל מה לתת למישהי כמוני את התפקיד הראשי!
"המורה עם כול הכבוד להחלטה שלך אין לי ניסיון במשחק" ניסיתי לשכנע אותה אחרת.
"אם כמה שקשה לי להודות בזה, היא צודקת" קולו הנמוך של איידן נשמע לידי ולא האמנתי שבפעם הראשונה הוא מסכים איתי אך לא נראה שדברינו שיכנעו את המורה.
"אני יודעת שאתם לא מבינים עדיין למה בחרתי בכם לתפקידים האלה אבל עם קצת זמן והשקעה אתם תגלו בעצמכם" היא אמרה כשומרת סוד ושאר התלמידים הינהנו והסכימו בשיעשוע.
"אתם מתאימים לתפקידים האלה יותר ממה שאתם מבינים בכלל" הג'ינג'י שלידי אמר גם הוא בחיוך ואני הבטתי לכיוונו של איידן שעכשיו הסתכל עליי.
הם כול כך טועים ואין להם מושג כמה.
"אני לא מתכוון לשתף פעולה עם זה" הוא קם והכריז בחוסר אכפתיות, מתחיל להתקדם לכיוון דלת הכיתה.
"אהה שכחתי לציין שהמנהל נתן לי הוראות מפורשות לדווח לו בכול רגע נתון על שניכם" הוא נעצר ואיגרף את ידיו בעצבנות בעקבות דבריה
של המורה.
עיניו הראו לנו כבר מה שהיה מובן מאליו, הוא לא היה מעוניין בכלל להופיע במחזה הזה כרומיאו.
"בכול מקרה השיעור נגמר" הוא הסתובב לכיוונינו וחייך בכוח לכיוונה של המורה, מיד אחריי דבריו נשמע הצילצול והוא יצא מהכיתה.
שלחתי מבט מתנצל לכיוון המורה הפגועה
ויצאתי אחריו בכעס.
"לא יכולת להיות יותר מנומס מזה?!" צעקתי לעברו והוא הסתובב כשידיו בכיסי הג'ינס שלו.
"את יכולה להפסיק להתערב בכול דבר קטן שאני עושה, שכל?" הוא שאל בעצבים ואני רציתי לזרוק לו מחבת לראש, הוא זה שהיה חסר נימוס ויצא מהכיתה מול הפרצוף של המורה! גם אם זה היה בסוף השיעור זה לא היה מכובד כי היא עדיין דיברה.
"בטח, ברגע שתפסיק להיות כזה..." קטעתי את דבריי כשהבנתי שאין תיאור לאידיוט שמולי, הוא פשוט בלתי נסבל.
"כזה מה?" הוא התקרב ועיניו הירוקות הראו ניצוץ של רגש שלא זיהיתי, הוא מנסה לעצבן אותי...שוב.
דחפתי אותו ממני ועקפתי אותו, מתקדמת לכיוון הכיתה תוך כדי שאני שומעת את גיחוכו מאחוריי.
את שאר השיעורים העברתי בהתעלמות מוחלטת מאיידן שעשה רעש לידי ואני רוצה לציין שזה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים בהתחשב בעובדה שהוא העביר פתקים לבחורות המטומטמות שישבו לימיני.
הוא זרק אליהן את כדור הנייר והסתומות כתבו וזרקו זריקה ממש חלשה שגרמה לכדור הנייר לנחות לי בדיוק על המחברת.
הוא כבר יראה מה זה, חשבתי לעצמי.
עוד לפניי שהוא הספיק להגיב לקחתי את כדור הנייר והעפתי אותו מחוץ לאחד מחלונות הגבוהים שהיו מעלינו ואם אתם שואלים אותי, לקח לי קצת זמן לעכל את זה שהצלחתי על הניסיון הראשון להעיף אותו לבחוץ.
חייכתי חיוך צבוע לעברו והוא לא התרגש ממה שעשיתי, במקום זה הוא פתח את הקלמר שלו והוציא...עט, לעזעזל עם העט המחורבן הזה.
שיפשפתי את מצחי בייאוש כשהוא התחיל להציק לי עם העט בחיוך ואני קלטתי שבשיעור הזה אני כבר לא יצליח ללמוד.
בסיום הלימודים אספתי את קאי במהירות שיא משיעור הג'ודו שלו כדי לא לפגוש את איידן שוב, הספיק לי איתו יום שלם בבית הספר.
אחריי הליכה מועטת, פתחנו את הדלת ואמא עם ריחות מטורפים קיבלה אותנו בכניסה, מה היא כבר הספיקה להכין?
"מה שלומכם מתוקים שלי?" היא נשקה לראשי ואז לראשו של קאי שקפץ עליה בחיבוק.
"מצויין, מה את מכינה?" הרחתי את הריח המגרה ישירות לאפי והבנתי לבד....לזניה.
אמא ציחקקה למראה הבעתי הרעבה אך נדה לשלילה כמה שניות לאחר מכן.
"אנחנו הוזמנו לאכול אצל חברה שלי" היא סיפרה בהתלהבות וכבר הבנתי הכול, אמא שלי לעולם לא תבוא להתארח אצל מישהו בידיים ריקות.
הכרתי את חברותיה של אימי ובדרך כלל היא לא נהגה להביא אוכל כזה משובח אליהן...
מה שונה הפעם?
לפי בקשתה של אימי הלכתי להחליף בגדים וכך גם קאי וכשכולנו סיימנו להתארגן עלינו על האוטו עם הלזניה כמובן.
הנסיעה לא ערכה הרבה זמן ועצרנו מול בית מפואר שלידו עוד מלא בתים ענקיים. עם מי אמא שלי התיידדה הפעם לעזעזל! אני יכולה להתערב על מיליון שקל שזה בית של עשירים מפונפנים.
עמדנו בכניסה וצילצלנו בפעמון שהיה בצד הימיני ליד הדלת הלבנה והענקית.
אישה עם עיניים ירוקות ומוכרות בעלת פנים חמימות פתחה את הדלת וקיבלה את פנינו בחיוך.
"אני כול כך שמחה שהגעתם" היא קיבלה אותנו בשמחה ולא האמנתי שהיא בעלת הבית הענקי הזה.
נכנסנו כשמבט הלם שרוי על פנינו בעוד שהאישה חיבקה את אמא שלי בהתלהבות.
"איפה הקטנה שלך קרוליין?" אימי שאלה גם היא בחיוך ואהבתי לראות אותה ככה,
מתרגשת כמו ילדה.
"שנייה אני יקרא לה...מנור" היא צעקה את השם וילדה קטנה ירדה ממורד המדרגות הענקי.
שיט שיט שיט למה זה קורה לי, אם היא אמא של מנור הילדה הקטנה שלומדת עם קאי בג'ודו אז זה אומר שזה הבית של...
הוא ירד מהמדרגות מיד אחריה כשההפתעה פרוסה על פניו ומיד אחר כך הבעטו השתנתה לחיוך ממזרי.
"ברוכה הבאה ליאה"....אני שונאת אותך איידן.
......
טוב אז זהו תחילתו של המרתון ואני רק רוצה להגיד שאת הסיפור הזה רציתי לכתוב מזמן אחרי שראיתי את הסידרה המורדים,
ומי שראה יכול להבין מאיפה ההשראה שלי.
בקיצור מקווה שאהבתם ומחכה ללייקים ולתגובות :) ;) :)
YOU ARE READING
לחצות את הקו || Cross The Line
Romance"תשחרר" ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא רק הצמיד את פרצופו קרוב יותר אליי. "ואם לא באלי" החיוך הממזרי שלו גרם לי לרצות לדפוק לו אגרוף בפרצוף אך ידיי לא יכלו להשתחרר מאחיזתו. "מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא הרים את סנטרי בידו הימינית והכריח אותי להס...
