לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 27

"אבל אם הם יתעוררו? לא עדיף שנרכך את המכה?" אן נשמעה גם היא ואני פקחתי עין אחת כדי ליראות במה מדובר.
מבטיהם של אן, תום והארי מקובצים סביב המקום שלי תפסו את סקרנותי...
ואיך לא...הראש שלי היה מונח על לא אחר מאשר איידן.

"אהההההההה" צרחתי בבהלה ודחפתי אותו ממני במהירות כאילו נכוותי מאש.
"תרחמי על האוזן שלי אישה!" הוא החזיק את אוזנו השמאלית בכאב ובעיניים עייפות משינה.
התכוונתי לענות לו בחזרה אך המורה הכועסת שהייתה מולינו מנע ממני זאת.
"קדימה לרדת! אין לנו את כול הזמן שבעולם" היא מחאה כפיים וזירזה אותנו בעוד שהנהג צחק מהצד.
כשירדנו כולנו איידן ניסה לתפוס את ידי ולמשוך אותי הצידה כדי לדבר אבל אני ברחתי...
תום לא הבין מה פשר ההתפרצות המהירה שלי למכונית שלו וכך גם אן שלחה לי מבטים מבולבלים.
כשעיניי ננעלו בשל איידן דרך החלון הם הבינו לבד, הם כבר יודעים...התחלנו בנסיעה שקטה עד שתום שבר אותה.
"מתי התכוונת לספר לנו?" הוא שאל כשמבטו מרוכז בכביש ואני ישבתי מאחור.
"כן באמת מתי התכוונת לספר לנו על זה?" אן שישבה לידו המשיכה ושילבה את ידיה כמו אמא שנוזפת בביתה.
"לספר לכם על מה?" משכתי את השיחה כי לא רציתי להודות במה שהתרוצץ לי בראש בקול.
"את ואיידן...מה הולך בניכם?" ישר ולעניין, תמיד אפשר לסמוך על תום שיגיע לעיקר בשנייה.
"אנחנו...הוא...זאת אומרת אני...אמממ" המילים התבלבלו לי אחת אחריי השנייה ומצאתי את עצמי ממלמלת ומתקשה להוציא את מה שיושב לי בלב.
"ליאה את יכולה לסמוך עלינו זוכרת?" מבט דואג עיטר את פנייה של אן ואני בילגנתי את שיערי בייאוש כתגובה.

"אני מאוהבת באיידן"
השקט שבא אחריי היה מחריש אוזניים אבל למה שהכי לא ציפיתי זה לכך שתום יעצור בצידיי הדרך.
שניהם הסתובבו אליי כששום רגש לא נראה על פניהם.
"סוף סוף קלטת" החיוך הקטן שנוצר על שפתיה של אן התחיל לבלבל אותי והמבט מהול ההקלה של תום עוד יותר.
"מה זאת אומרת סוף סוף קלטת! וחוץ מיזה חשבתי שאתם נגד זה?!" התפרצתי בהלם ובכך הרווחתי צרור של ציחקוקים מתום.
"זה כבר לא קשור לבעד ונגד...זה מה שעדיף" אן זרקה את ידיה באוויר בשלבת נפש ואני עדיין אכלתי תסביכים.
"חשבת שלא נשים לב? התחלנו לקלוט שמשהו קורה בניכם כשהוא הרים אותך לאחות כשהיית חולה" תום המשיך את דבריה ואני הסמקתי מהזיכרון הישן.
"כשהתחלת להסתיר מאיתנו דברים חשדנו שמשהו קורה וכשאיידן החזיר אותך לבית החולים כשנעלמת לכולם ידענו שמשהו השתנה בניכם" לא רציתי לספר להם מה קרה באותו היום אז העברתי נושא.

"זה שיש לי רגשות אליו לא משנה את העובדה שהוא העביר אותי גהינום עד עכשיו" אמרתי בהתרסה.
תירצתי תירוצים כמו תמיד, כי לא היה לי את האומץ לנסות לשנות את מערכת היחסים שלנו...נאחזתי בעבר כמה שרק יכולתי למרות שהלב שלי כבר מזמן סלח...סלח לו.
"אז בגלל זה את משתמשת בהארי כמגן?" אן זרקה ואני השפלתי את מבטי בבושה כי היא דיי צדקה.
"זה לא כמו שאתם חושבים, הארי הוא באמת ידיד טוב שלי...פשוט כשאיידן בסביבה הרבה יותר קל לי להתחבא מאחוריו" אנחה כבדה יצאה מפי ולמזלי מבטים מבינים התפרסו על פניהם.
"טוב את יודעת שלא משנה מה תחליטי, כול עוד את מאושרת אנחנו תמיד נתמוך בך" הם תפסו את כתפיי כול אחד בצד האחר ומשכו אותי לחיבוק צפוף בתוך האוטו הקטן.
לא יכולתי לבקש חברים טובים יותר...הם המשפחה שלי...