לפחות הנחל לא היה כזה רחוק חשבתי לעצמי כשאחזתי בפנס בפחד, לוקחת גם את הטלפון ליתר ביטחון...אני זאת שהסכימה לשחק את המשחק המטופש הזה אז לא יכולתי לחזור בי עכשיו...
כשהסתובבתי ביער עם הפנס בידי ובמפה המצולמת בטלפון שלי, הרגשתי איך הקור חודר מבעד לפיג'מה שלי.
הארי, אן ותום דאגו כשהסכמתי למשימה שהוטלה עליי אבל אני חייבת לציין שאם לא הם לא הייתי מגיעה למצב הזה, הם הריי אלא ששכנעו אותי לשחק.
רישרוש מבין השיחים נשמע בימיני ואני בפחד הסטתי את מבטי למקור הרעש, למזלי זה היה רק ארנב קטן ולא מזיק.
אני והטבע לא חברים טובים כול כך נראה לי שאת זה כבר הבנתם בהתחלה, למרות שמעולם לא הבנתי איך אנשים יכולים לישון באוהל במקום חשוך וקר עם מלא חרקים, יתושים וזבובים...
כשסוף סוף הגעתי אל הנחל ולקחתי את האבנים החלקות והמיוחדות ששוכנות בתחתית שלו, הסתובבתי כדי להגיע כמה שיותר מהר אל המחנה אך ליטוף נעים בכתפי גרם לי להיסובב אחורה.
אתם יכולים לדמיין מה הייתה התגובה שלי באותו הרגע כשקלטתי שזה עכביש ענק ושעיר.
דפיקות הלב שלי עלו למאתיים והצעקה שלי לא איחרה לבוא, קפצתי בבהלה בניסיון להעיף אותו ממני אך ברגע שהעפתי אותו לריצפה מיליוני עכבישים קטנים התחילו לצאת ממנו...
הפנס נפל מידיי באימה וכול מה שרציתי לעשות באותו הרגע זה להקיא אך במקום זאת ברחתי על נפשי כשדמעות נופלות על פניי מהפחד.
"ליאה את בסדר?!" קול קורא מהמרחק גם לדמעותי להתייבש במהירות ולאחר כמה שניות דמותו המתנשפת של הארי הופיעה לפניי.
"הארייייייייי" חיבקתי אותו בהקלה כי מעולם לא שמחתי ליראות מישהו כמו עכשיו.
הציחקוק שהגיע מצידו גרם ללחץ שהיה בליבי להתפזר ולהעלם כלא היה.
"קדימה בואי נחזור" הוא תפס בידי ואני אחזתי בה בשימחה בחושך שעטף את שנינו, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
כשעמדנו להגיע אל המחנה קולות ציחקוקים גרמו לי לעצור ולהארי להביט בי בשאלה כתגובה.
ידעתי למי שייכים הקולות האלו אך זה לא עצר את רגליי מלהיתקדם לכיוונם.
מיקה ו...איידן.
"נו אבל איידן..." היא קטעה את משפטה באמצע וקפצה מולו, כורחת את ידיה סביב צווארו ועוברת עם שפתיה בריפרוף על לחייו .
הלב המקולל שלי בגד בי באותו הרגע והארי שעמד לידי לחץ את ידי בעידוד ובניסיון לגרום לי לזוז, הענפים והשיחים שהיו מולינו הסתירו אותנו מפניהם אבל אני יכולתי ליראות את הסצנה שהייתה מולי חד וברור.
חיוך מרוצה נפרס על פניה וכאב חד תקף את חזי, מעדתי לאחור ובכך גרמתי לענף התלוש שהיה תחתיי להישבר ולהשמיע רעש.
הם עקפו את השיחים שעמדו מולינו כדי ליראות מה מקור הרעש וגילו אותי ואת הארי.
לא יכולתי לפענח את המבט שנפרס לאיידן על הפרצוף כשקלט שראיתי הכול אך כן יכולתי לפענח את המבט שהוא שלח כשראה אותי אוחזת בידו של הארי...מבט שלא היה לו זכות לעשות, לא אחריי מה שראיתי עכשיו.
"מה אתם עושים כאן?" הארי שאל ומיקה המטומטמת ניתלתה על הזרוע של איידן בחיבה אך הוא לא הגיב למעשיה רק הסתכל עליי.
"אני יכולה לישאול אתכם את אותה השאלה?" היא רצינית שהיא שואלת את זה? הריי כולם ידעו לאן הלכתי ומה הייתה המשימה שלי.
"יותר נכון מה את עושה כאן איתו שכל?" איידן חידד ועיניו נראו קרות, מרוחקות.
"לא עניינך" משכתי את ידו של הארי אחריי והתקדמתי לכיוון המחנה שהיה דיי קרוב כשאני משאירה את מיקה ואיידן מאחור.
YOU ARE READING
לחצות את הקו || Cross The Line
Romantizm"תשחרר" ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא רק הצמיד את פרצופו קרוב יותר אליי. "ואם לא באלי" החיוך הממזרי שלו גרם לי לרצות לדפוק לו אגרוף בפרצוף אך ידיי לא יכלו להשתחרר מאחיזתו. "מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא הרים את סנטרי בידו הימינית והכריח אותי להס...
