לחצות את הקו || Cross The Line

פרק בונוס

נקודת מבט ליאה :
לאחר 4 שנים -

יום החתונה הגיע...
ההתרגשות הייתה בשיאה וידעתי שברגע שאקום מהספה שבה איפרה אותי המאפרת אני אאבד את שיווי המשקל ואפול על הפרצוף במיוחד בגלל שבזמן האחרון אני מרגישה יותר ויותר בחילות וכאבי ראש, העייפות גם חגגה לה.
עברו 4 שנים מאז מותו של ברוס והשלווה סוף כול סוף חזרה לביתו של איידן.
איידן...מי חשב שהכול יתגלגל לרגע הזה שבו נתחתן, מי חשב שנעבור כול כך הרבה שלבים בחיינו עד לכאן.
מאויבים, לידידים, לחברים, לאוהבים, ועכשיו...לזוג נשוי-בעל ואישה.
אני אשקר אם אומר שלא חששתי בכלל, ברור שהיו לנו עוד מלא דברים להתמודד איתם אך ידעתי שלא משנה מה, אנחנו נעבור הכול ביחד.
לא משנה כמה גדול יהיה הקושי שיהיה מולנו אנחנו נעבור אותו בעזרתו אחד של השני.
האירגונים האחרונים הסתיימו ואני מצאתי את עצמי עומדת בכניסתו של האולם על השביל האדום, אוחזת בזרועו של הארי...האחד שגרם לי להבין מה אני מרגישה, האחד שבלעדיו לא הייתי מוצאת את דרכי לאיידן...הארי שהיה אחי הגדול בלב ובנפש כאחד.
אן ותום היו שושבינות מאוד מוצלחות בעודם בוכים בגישדורים ליד רון וליאו שהיו השושבינים של איידן.
לא העזתי עדיין להרים את עיניי אל מבטו כי ידעתי שברגע שאעשה זאת כבר לא אוכל לעצור את הדמעות שלי.
זהיתי כבר את כול האנשים שנעמדו בעודם רואים אותי בפתח האולם...קרוליין, אמא שלי, קאי, מנור ועוד מלא חברים שאני ואיידן הכרנו בדרך, בעבודה ובאוניברסיטה.

בטני התכווצה בכאב פיתאומי אך בלעתי את התחושה והתרכזתי באירוע.
הארי הידק את אחיזתו בזרועי ועודד אותי ללא מילים, געגועים לאבי הציפו את כולי והרגשתי שאני שוב פעם עומדת לבכות.
"אני בטוח שאבא שלך מסתכל עלייך עכשיו" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי וארורה הדמעה שרצתה לזלוג מעיני.
"אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך" לחשתי כשהמנגינה החלה ורגלינו התחילו ללכת בשביל האדום שהוביל אליו.
עיניי בגדו בי והורמו באחת אל עיניו הירוקות, ליבי זינק ופרפרים קטנים התחילו להתעופף בביטני.
הוא לבש חליפת טוקסידו שחורה שהתאימה לו כמו כפפה בעוד שאני לבשתי את שמלת הכלה הכי נוחה שהצלחתי למצוא בעזרת אן ומנור.
כתפיי ועצמות הבריח שלי היו חשופות והקעקוע שלי נראה לעיני כול- איידן...ביום שבו נעלמתי לו כדי לעשות את הקעקוע הזה הוא עיצבן אותי כמו תמיד וזה דרש ממנו הרבה שיכנועים עד שנכנעתי והחלטתי לספר לו.
אני השארתי לו צלקת מעל גבתו אז חשבתי שבעזרת הקעקוע נשתווה אך ברגע שהראתי לו את הקעקוע שלי גיליתי שהוא כבר הקדים אותי וקיעקע ליאה על חזהו.
'את יפיפיה' הוא לחש ללא מילים גורם לסומק שעל פניי להתחזק בעודו מביט בי מהופנט.
כשהגענו לחופה הארי נעמד עם אן ותום שלא הפסיקו לבכות וניסה להרגיע אותם ללא הצלחה.
אחזתי בידיו של איידן כשכול גופי רועד ועיניי רטובות מדמעות, שיערו סורק לאחור ופניו קרנו בדיוק כמו שלי.
חיוך לחוץ מצא את דרכו לשפתיי ועיניו השובבות של איידן נצצו בשיעשוע, הוא נהנה ליראות אותי חוטפת התקף פאניקה מול כול האנשים שמסתכלים עלינו.
הכומר שעמד מולנו סימן לכול הנוכחים באולם לשבת והוא התחיל.