לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 34

והירייה נשמעה...

רגע...או שאני מדמיינת או שבאמת שמעתי שתיי יריות עכשיו ולא אחת?
כאב חד פילח את עורי בעוד שגופי נפל לאחור על איידן שהביט בהלם על המתרחש...אם זה לגביי הקפיצה שדפקתי מולו בשנייה האחרונה או אם זה הגופה הטרייה של ברוס שהייתה שרויה מולנו.
מה הולך כאן?!
קללה חירשית נפלטה מפי בעודי עושה תנועה לא נכונה בידי וכתגובה איידן השעין אותי עליו, בוחן את כול גופי בלחץ...בודק פגיעות או פצעים נוספים אך הכדור רק שרט את כתפי למזלי.
"למה עשית את זה?!" הוא אחז בזרועי בחרדה וחיפש משהו לעטוף איתו את הפציעה, הדם לא הפסיק לנזול ואני התחלתי להרגיש מסוחררת.

"כי אמרת לי לא להתערב ואני שונאת שאומרים לי מה לעשות" חיוך עלה על שפתיי ולמראה השוטרים שנכנסו דרך הדלת הוא רק המשיך לגדול.
אחריי שהסבירו לנו על הצלף שהספיק לחסל את ברוס בירייה אחת דרך המרפסת הבנתי הכול, זה למה נישמעו שתי יריות והוא נפל מיד אחריי.
הניידות והסירנות שלהם כובו ואמבולנס מיהר אל הזירה. אחריי שהרדימו לי את מקום החתך והפסיקו את זרימת הדם המרובה מהפציעה, הם תפרו וחבשו אותי.
איידן במשך כול התהליך הסתכל עליי בייסורים כאילו הוא היה האחד שנתפר כאן...אני לא מבינה אותו, הריי ניצחנו אז למה המבט שלו כזה...עצוב.
מה שכן הוא לא הרגיש אפילו טיפת חמלה לגופה של אביו כשהיא הוצאה מהחדר, לא נראה שמשהו ממה שקרה לברוס הזיז לו אז כנראה שהדאגה שלו הייתה מופנת אליי.
"תוכלו לספר לי מההתחלה ועד הסוף מה קרה?" החוקרת בעלת המדים התקרבה אלינו בעודנו יושבים בפתח האמבולנס, התחבושת בכתפי הציקה לי אך התעלמתי ממנה.
סיפרתי את הסיפור מהרגע שנכנסתי לבית ועד לסופו ולעומתי איידן סיפר לה הכול כולל הכול.

דברים שאפילו לא חלמתי שאבא שלו היה מסוגל לעשות אבל הוא עשה...
התעללות בבני אדם, רציחות, אניסה, גניבת מידע ממשלתי ועוד מלא דברים שהוא אגר במהלך השנים.
חשבתי שכול מה שיש לאיידן להתמודד איתו ביום יום זה כמה בחורות להשכיב, לא הבנתי בכלל מה הוא עובר או עבר במהלך כול השנים האלה וקיללתי את עצמי על כך.
חרטה התנוססה על פניי והוא שם לב לכך, אוחז בידי ומלטף אותה עם אגודלו מנסה למנוע ממני לחשוב את מה שאני חושבת כשמלכתחילה אין לי מושג בכלל איך הוא הבין ממה נבעה הבעת פניי.
"וברגע שאיימתי לחשוף אותו הוא שלח את בורי המוח שלו אליי" איידן חשף את צד ביטנו מגלה לחוקרת הצעירה יחסית את איזור החבישה והיא בתגובה חקרה אותו במבטה...לא אהבתי איך שהיא הסתכלה עליו אך שתקתי.
"ולמה לא באת ישר אלינו אחרי פציעה כזאת?" היא שאלה שוב ואני גילגלתי את עיניי, שנאתי את העובדה שהמוח של החוקרת מולי עובד כמו רובוט ולא כמו בנאדם אכפתי.
"כי לא היו לי מספיק הוכחות לגביי הדברים שהוא עשה אבל עכשיו יש לי" הוא שלף את הטלפון שלו והשמיע את ההקלטה לחוקרת, כנראה שלא שמעתי את כול השיחה ביניהם כי ברוס הודא בכול הזוועות שהוא עשה עוד בתחילת ההקלטה וכול מה שאני שמעתי היה רק הסוף.
אחריי שאיידן סיים לשלוח לה את כול ההוכחות שהוא צבר במהלך השנים, החוקרת סגרה את הפינקס המגוחך שלה.
"טוב אני מודה לכם על שיתוף הפעולה וצר לי שהמצב הגיע לזה" היא התבוננה בפרמדיקים שלקחו את הגופה במעיין צער אך אני לא הרגשתי כמוה.