אני מאוהבת באיידן
"מה חשבת לעצמך!"
הפנתי את ראשי הצידה כדי שהוא לא יראה את דימעותיי אך כבר היה מאוחר מידי.
אני לא יודעת אם אלוהים הוא זה ששמע לתפילותיי באותו הרגע אבל התחילו לרדת טיפות של גשם.
"את באמת האמנת למה שאמרתי?" הייתי בהלם ממה שיצא מפיו והשתדלתי מאוד להסוות את ההפתעה שבפניי ללא הצלחה.
הוא פשוט אידיוט, למה לא יכולתי להתאהב במישהו אחר? כול אחד היה בסדר... רק לא הוא...
דחפתי אותו ממני אך הוא שיחרר את סנטרי ותפס את זרועי במקום.
"אתה פשוט אידיוט!" התקדמתי אליו בבכי כשהגשם עדיין מרטיב את שנינו והשלחתי את אגרופיי על חזהו בכעס אך הוא לא התנגד...ברגע הזה נישברתי וכבר לא יכולתי לישמור את מה שהיה לי בבטן יותר.
"למה אתה כול הזמן מציק לי? דואג לי, עוזר לי ומציל אותי בכול פעם שאני עושה משהוא מטופש? למה אתה פשוט לא מניח לי?" המשכתי להטיח את אגרופיי בו כשיבבות נפלטות מפי.
הוא הניח את ידו על ראשי בעדינות אך אני התרחקתי והמשכתי בשלי כשהדמעות ממשיכות לזרום על לחיי וכך גם טיפות הגשם.
"אני שונאת אותך ואתה שונא אותי ככה זה אמור להיות אז למה אתה תמיד מופיע כשאני בצרה?" הייאוש וחוסר ההבנה נישמעו בקולי וכבר לא יכולתי יותר.
הלב שלי עוד יצא ממקומו אם העיניים הירוקות האלו לא יפסיקו להסתכל עליי ככה.
"מי אמר שאני שונא אותך?" הוא אחז בלחיי ואגודליו ניגבו את הדמעות למרות שחדשות תפסו את מקומן.
"אתה אמרת..." הקול שלי לא עלה על לחישה וליבי התכווץ בפחד מתשובתו הבאה.
"מי אמר שהתכוונתי לזה" עיניו הרציניות חוררו בי חורים ויכולתי להרגיש את נשימתי נעתקת..זאת אומרת שהוא שיקר?
"אבל מאז ומתמיד לא הסתדרנו, הריבים, ההצקות... אני גם לא צריכה להזכיר לך מי אשם בזה שהתדרדרנו למצב הזה" טון קולי היה מוכיח וגופי התחיל להרגיש את הקור בגלל שבגדיי כבר היו ספוגים.
"את לא צריכה להזכיר לי אני יודע שזאת אשמתי" גופו היה דרוך ומבט אשם התפרס על פניו...
השתיקה לא איחרה לבוא ואני נתתי לה לעטוף את כולי. הוא מודה בזה? איידן מודה בפעם הראשונה בחייו שהוא טעה במשהו?
עברו עוד כמה רגעים עד שהעזתי לישאול את השאלה שהכי רציתי לישאול, השאלה שעד עכשיו הייתה תקועה לי בראש...
"למה עשית את זה באותו הלילה?" ברעד חיבקתי את גופי אליי ולא הייתי צריכה לפרט יותר מידיי כי הוא הבין מיד על מה דיברתי, על הדרך בה הוא נגע בגופי...
אני חושבת שהוא פרש את הרעד שלי כפחד אך אני לא תיקנתי אותו שזה היה מהקור למרות שהייתי צריכה.
"זאת הייתה הדרך היחידה לגרום לך להבין" הוא ניסה להסביר בעדינות אבל זה רק גרם לכעס להתלקח בליבי.
"היו מלא דרכים לגרום לי להבין! אתה פשוט בחרת את הדרך שהכי נוחה לך, הדרך שידעת שתפגע בי!" צעקתי עליו וראיתי את הפגיעות והצער בעיניו.
"והייתי עושה זאת שוב" הוא סתר את עצמו, עיניו הראו לי שהוא מצטער אבל דבריו אמרו לי משהו אחר לגמריי.
נתתי לאגרופיי ליפול שוב על חזהו והדמעות התחדשו על פניי כשלא ידעתי אפילו על מה אני בוכה כבר...
"אתה לא יודע כמה פחדתי באותו הרגע, אתה לא יודע איך הרגשתי כשעשית את זה" התוודתי בקול שבור והפעם כן רעדתי אך לא מהקור.
מבטו התרכך ועכשיו גם הכאב נראה על פניו כשהוא אחז עם ידו הימינית את הלחי שלי ובשנייה הוא הסיט קבוצת שיער סוררת שלי הצידה.
"אם הייתי מבקש ממך לא לעשות את זה, היית מקשיבה לי?" הוא שאל ואני נדמתי לרגע, לפני שעניתי "כן" בכעס...
אם הוא באמת היה מבקש הייתי מנסה למצוא דרך אחרת להשיג את הכסף?
YOU ARE READING
לחצות את הקו || Cross The Line
Romansa"תשחרר" ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא רק הצמיד את פרצופו קרוב יותר אליי. "ואם לא באלי" החיוך הממזרי שלו גרם לי לרצות לדפוק לו אגרוף בפרצוף אך ידיי לא יכלו להשתחרר מאחיזתו. "מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא הרים את סנטרי בידו הימינית והכריח אותי להס...
