לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 31

שנאתי את ההחלטה שהחלטתי באותו הרגע כי אין סיכוי שאני אשאיר אותו לבד,
אני לא אשאיר את איידן לבד...

רחוב 7 בסימטה של הבר בחצות, שיננתי את המיקום והזמן כדי שלא יברחו מזיכרוני.
קיוותי שהלילה הזה לא יסתיים ברע אך ההרגשה שעלתה בגרוני הייתה אחרת לגמרי.
כשאמרתי לאמא שלי שאני הולכת לישון אצל אן היא לא שאלה שאלות אך מצפוני לא היה שקט לגביי השקרים שסיפרתי לה עד עכשיו...זה לא מגיע לה.
האוטובוס איחר בגלל פקקים ואני מצאתי את עצמי 10 דקות אחרי חצות רצה לכיוון הסימטה המדוברת...מה אם איחרתי? מה הם מתכננים בכלל?
שפתיי רעדו ורגליי צעדו בצעדים חוששים לכיוון המדובר, הצצתי מסוף הקיר לפני שנכנסתי לסימטה כדי לבחון את השטח ועיניי נפערו בבהלה.
שלושה גברים עצומי ממדים בעלי שרירים בגודל של הר ועור שחום נעמדו מול איידן וחסמו לו את הדרך.

"חבל עלייך, תעשה מה שאבא שלך אומר כמו ילד טוב ואל תפריע לו בסדר?" אחד מהם אני לא יודעת מי, דיבר בטון צרוד וצמרמורת עברה בגבי, מה אני אמורה לעשות!
"אתם יכולים לחלום על זה" לא ראיתי את פניו אבל טון קולו היה מהול בציניות.
היה נראה שהם נאבקו עוד לפני שהגעתי לכאן בגלל שיערם הפרוע אבל למה הם הפסיקו?
אחד מהם הפתיע אותי וקפץ על איידן עם אגרופיו אך הוא התחמק והפיל אותו לריצפה.
השני שבא לבעוט בו מצא את עצמו על האדמה תוך שניות...אז זה למה הם הפסיקו, הוא מנצח.
מרוב כול המחשבות איבדתי את הביריון השלישי, הסימטה הזאת הייתה יחסית גדולה אבל לא הבנתי איך הוא יכל להיעלם בזמן קצר כול כך?
כשהרגשתי משהו קר נוגע בעורפי הבנתי בדיוק לאן הוא נעלם... הוא מאחורי.
"מספיק! לא רציתי לשחק מלוכלך אבל לא השארת לי ברירה" התקדמתי לאט אל תוך הסימטה כשההר אדם הזה דוחף לי תקנה של אקדחו לראש, דורש ממני להתקדם.
"אם לא היית ילד מזמן הייתי יורה לך בראש" בריון מספר 2 קם מהריצפה ושיחק אותה אמיץ כשהוא שלף גם את נישקו. זה לא פייר! איך איידן אמור לנצח ככה!

כשאיידן קלט אותי בידיו של בריון מספר 1 הוא קפא לרגע ואז הכעס התחיל להתפשט על פניו.
"מה לעזעזל את עושה כאן!" הוא ניסה לשמור על איפוקו ללא הצלחה ותאמת שאני דיי התקשתי לדבר כשידעתי שיש אקדח שמכוון לי לראש.
"איידן אני לא חושבת שזה הזמן לזה" ניסיתי לפייס אותו אך זה רק הגביר את כעסו.
"למה את חייבת תמיד להיסתבך בצרות!" הוא בילגן את שיערו בידו, מיואש מהמצב ואני איבדתי את זה לגמרי...אני כאן בגללו!
"זה לא אני שמסתבכת בהן! זה אתה!" צעקתי גם אני, זורקת את האשמה לכיוונו.
"היינו שמחים להמשיך ולשמוע את האיחוד המרגש אבל אנחנו די ממהרים" ביריון מספר 1 חיזק את אחיזתו בידיי שהיו מאחוריי גבי ואני נאנקתי מעוצמת הכאב...הרגשתי את קנה האקדח מתחפר יותר ויותר בשערות ראשי.
"עזוב אותה!" שלושת הבריונים כבר לא ניראו כול כך משועשעים כשעיניו הרצחניות של איידן הופנו אליהם.
"בוא ותכריח אותי" ביריון מספר 1 הצמיד אותי יותר אליו ואני ממש רציתי לסתום את האף בגלל ריחו המצחין.