לחצות את הקו || Cross The Line

פרק 15

"הפסקת לבכות" הוא אמר בסיפוק וחיוך מטופש התפשט על פניו.
יכול להיות שאיידן עשה את זה בניסיון לעודד אותי?

הסומק הופץ על פניי כשהוא הביט בי עם עיניו הירוקות והחודרות.
"מה אכפת לך אם בכיתי או לא?" גימגמתי מעט וזה גרם לחיוכו להתרחב.
"את ראית פעם את עצמך בוכה? זה ממש צער בעליי חיים" אני נשבעת שאם הוא יוציא עוד מילה מהפה אני ירצח אותו.
הכעס חזר להתפשט בי ולקחתי את תיקי בזעם, מתקדמת ברגל הביתה כשהוא צוחק מאחוריי, הוא פשוט אידיוט...אידיוט בהמתי חסר רגישות.
כשהגעתי הביתה קבעתי עם המורה מועד חדש למבחן בפיזיקה ולקחתי כדור להורדת כאבי הראש שלי, הייתי צריכה מקלחת וללכת לישון כמה שיותר מהר למרות שזה מה שעשיתי רוב היום.
לא רק שאיידן הרים אותי עד לחדר האחות הוא גם התערב כשראה שאני בוכה או שאני סתם מדמיינת? יכול להיות שהוא עשה את כול זה סתם כדי לבלבל אותי ולהציק לי? קצת מרחק ממנו יעשה לי טוב, חשבתי לעצמי באפיסת כוחות כשנשכבתי על המיטה.

קאי אצל מנור ואמא שלי במשמרת מאוחרת בבית החולים ככה שלא היה אף אחד בבית.
רציתי להכין לי ארוחת צהריים כי הבטן שלי כבר קירקרה אך העייפות הייתה חזקה ממני ומצאתי את עצמי נשפכת על מיטתי בצהריים.
קמתי לריחות טעימים וגיליתי שאמא שלי הכינה ארוחת ערב וקאי כבר חזר מאצל מנור.
כמובן שהתיישבנו כמו בכול ארוחה וסיפרנו איך עבר עלינו היום למרות שהחסרתי את עניין ההתעלפות שלי כדי שאימי לא תדאג.
את המקלחת השארתי לבוקר ואחרי שיחת טלפון ארוכה עם אן ותום על מה קרה אחריי שאיידן הרים אותי לאחות סוף סוף יכולתי ללכת להתכסות בשמיכה שלי ולעצום שוב את העיניים.
היום שאחריי היה הרבה יותר טוב, הרגשתי רעננה והראש שלי חזר לקדמותו.
הגעתי לבית הספר ברגל כי לא התעצלתי ולקחתי את האוטובוס כמו בכול הפעמים הקודמות.
השיעורים עברו וכמו בכול שאר הימים איידן הבריז מרובם, דיי נהנתי מהמקום הפנוי שלצידי אם לומר את האמת.

ארוחת הצהריים הגיעה ואני, אן ותום התעכבנו בכיתה בגלל נושא חשוב ביותר...הקראש של אן.
"מי זה! נוווו" ניענתי את כתפה והיא הנידה את ראשה לשלילה במהירות.
"איזה מין חברה את? שלא מספר לחברים הכי טובים שלך כלום" תום הצהיר מהצד בכעס מעושה ובשילוב ידיים.
אני מיד נעמדתי לצידו ועשיתי כמוהו, יודעת שאן תיכנע ותספר לנו מתישהו.
"תרגעו שניכם זה לא כאילו הוא איתנו בכיתה" היא שיחקה עם אצבעותיה והסמיקה מעט מבלי ששמה לב, זה היה דיי חמוד...
"מה זה משנה אנחנו בכול מקרה רוצים לדעת מיזה נכון תום?" הפנתי את ראשי ברצינות לתום והוא החזיר לי הינהון מהיר וכנה עם גבות זעופות.
"אני עדיין לא מוכנה" הפנים שלה היו עכשיו אדומות לגמריי והיא ניצלה את חוסר הריכוז שלי ושל תום כדי לברוח מהכיתה.
כמובן שלא שתקנו לה על זה ורצנו אחריה לכיוון חדר האוכל.

התיישבנו בשולחן שלנו בקצה כששוב מקור הרעש היחידי הוא השולחן של המופרעים ובניהם איידן שהחליט להופיע בבית הספר.
"למה דווקא עליי יש חקירה? לא היינו אמורים לחקור את ליאה" אן פנתה אל תום בעיניים שואלות והיה נראה שהוא נזכר על מה הם שוחחו.
"שכחתי מיזה לגמריי אבל שלא תחשבי שהתחמקת" תום ישב מימולי ואן לידי כך שלא היה לי לאן לברוח עכשיו...ברור שהם ירצו לתחקר אותי לגביי הנושא של ההתעלפות ובעיקר על הקטע עם איידן.
"בזמן האחרון נראה שאת ואיידן התקרבתם ואני לא חושבת שזה בגלל שאתם יושבים אחד ליד השנייה" אן מילמלה תחת שפתיה ואני התפללתי שהיא לא תשים לב להבעה הלחוצה על פניי.
רק זה היה חסר לי, שאן ותום יתחילו לשאול אותי שאלות לגביי מערכת היחסים שלי עם איידן כשאני בעצמי לא מבינה אותה לגמריי!
"זה סתם נראה לכם" ביטלתי את דבריהם בניפנוף יד, מוודאה שהבעת פניי מסתירה את השקר שסיפרתי.