All Over Again (B.S sequel)

Social Casualty

"Save me from who I'm supposed to be."

הפרק הזה מוקדש למשוש חיי ronistylesmalik ♥♥
_____________________

הארי אמר לי שהוא בעבודה, איפה עוד הוא יכול להיות?

"אולי הוא הלך הביתה לאכול?" ניסיתי להבין.

"הוא כבר יצא לארוחת הצהריים שלו. הוא חזר לעבודה ושוב יצא."

"לאן?" אני נשמעת חטטנית, אבל אני חייבת לשאול, לדעת.

"את תצטרכי לשאול אותו את זה." רוי ענה עם חיוך קטן.

הנהנתי ושלפתי את האייפון שלי, מחייגת אליו.

"היי,"

"היי. איפה אתה?" שאלתי בישירות.

"איך הגלגל מסתובב," הוא צחק ולא הבנתי למה.

"מה?"

"אני כל הזמן מתחיל את השיחות שלנו בלשאול איפה את, ואת שונאת את זה."

"אהה," נפל לי האסימון וצחקתי בעצמי.

"אז מה קורה? הגעת כבר לקניון?"

"עדיין לא, אבל איפה אתה?"

"בעבודה. הכל בסדר?"

"כן,"

"אוקי. אני כבר אראה אותך, ביי." לא ידעתי למה ציפיתי שהוא שוב יגיד לי שהוא אוהב אותי, זה פשוט לא קרה.

ניתקתי, קצת יותר רגועה עכשיו. אולי רוי פספס אותו או משהו.

"הוא אמר שהוא בעבודה. כנראה הוא חזר, אתה יכול להקפיץ אותי לשם בבקשה?"

"בטח, בכיף." רוי הנהן.

הגענו תוך כמה דקות לבניין העצום, רוי פתח את הדלת בשבילי והודתי לו.

"שיהיה לך יום טוב מיס קרטר!"

"גם לך, תודה רבה." חייכצי אליו ונכנסתי ללובי.

"צהריים טובים מיס קרטר," אחת המזכירות הבלונדיניות דיברה אליי. מה הקטע עם זה שכולן בלונדיניות?

"צהריים טובים." חייכתי, אבל המזכירה עצרה אותי לפני שעליתי למעלית.

"את פה בשביל מר סטיילס?" היא שאלה אותי.

הנהנתי והיא המשיכה. "הוא לא נמצא פה כרגע," רק לפני כמה דקות הוא אמר לי שהוא פה. איפה הוא לעזאזל?

"את יודעת מתי הוא יחזור לכאן?" היא בדקה במחשב שלה והחזירה לי תשובה.

"היום שלו כולו פנוי, הוא סיים." אין מצב שהוא סיים לעבוד, הוא בחיים לא פספס כל כך הרבה עבודה. השעה רק ארבע.

"אוקיי, תודה לינדה." חייכתי אליה והיא החזירה את המחווה.

יצאתי מהבניין, ורוי חיכה לי מחוץ למכונית.

"לקניון מיס קרטר?"

***

אחרי יום ארוך מדי, ורגליים כואבות הגעתי הביתה.

רוי עזר לי להוציא את המתנות מהמכונית, ולשים אותן בבית. הארי עדיין לא הגיע, ואין לי מושג מה אני חושבת על זה. הוא שיקר לי, איזו סיבה יש לו לשקר לי?

אם הוא בוגד בי אני אחתוך לו את הזין, ואני אדקור את הכלבה.

השעה כבר תשע וחצי בערב והוא עדיין לא כאן. הוא בדרך כלל מגיע הביתה בשעה הזאת.

אני גם ככה מרגישה חטטנית מדי, אז אני מחליטה לא להתקשר אליו ולחכות להגעה שלו.

בינתיים עליתי לחדר שלנו, והוצאתי מזוודה שתי מזוודות גדולות. אנחנו טסים באמצע הלילה ועדיין לא ארזנו, והארי לא כאן.

התחלתי עם הבגדים שלי, וארזתי לאט את הבגדים בעייפות.

שמעתי את הדלת למטה נטרקת, וצעדים.

המשכתי למלא את המזוודה שלי, והרגשתי ידיים מסביב למתניים שלי.

"הנה הבחורה שלי," הרגשתי את השפתיים שלו על הצוואר שלי.

הסתובבתי לאט, רואה אותו עם העניבה משוחררת מסביב לצוואר שלו, ועם החליפה היפה שלו.

"היי," הוא חייך חיוך רחב, כאילו הוא באמת שמח לראות אותי.

"איך היה היום שלך?" הוא שאל אותי. יצאתי מהחדר, והלכתי במסדרון הרחב ישר למדרגות.

"בסדר, קניתי את הכל. איך שלך?"

"כרגיל.."

"למה חזרת כל כך מאוחר?"

"היו מלא דברים לעשות."

"עד עכשיו היית בעבודה?"

"כן," שקר.

"באמת? כי זה לא מה שלינדה אמרה לי."

"מי זאת לינדה?" הוא רציני?

"אחת המזכירות שלך." הפנים שלו החווירו.

"אז מה היא אמרה לך?"

"הייתי אצלך בארבע, והיא אמרה שנגמר לך כבר היום. אז איפה היית כל היום?"

"יצאתי לאכול, היא בטח טעתה." הוא משך בשיער שלו. אין מצב שהיא טעתה, הארי היה מעיף את התחת שלה מהחברה שלו אם היה קיים הסיכוי שאחת המזכירות שלו תטעה.

אני מכירה אותו כשהוא משקר, ועכשיו הוא לא אומר לי את האמת.

"רוצה להראות לי מה קנית?" גלגלתי את העיניים והלכתי למטבח להכין משהו לאכול.
_____________________
"I don't wanna be another Social Casualty."

Social Casualty - Five Seconds Of Summer.

הולה צ'יקאס