"Tell me where you're hiding now."
___________________
אחד מבין ההבדלים הגדולים שקיימים ביני לבין הארי, הבדל אחד שבולט מאוד הוא שהארי לא מסוגל לשבת בשקט.
הוא כל הזמן בתזוזה. הוא לא מוכן לשכב במיטה בלי לעשות כלום, הוא לא מוכן פשוט לשבת על הספה ולהירגע. זה כאילו יש לו קוצים בתחת אני נשבעת.
הוא אוהב להעסיק את עצמו, לדאוג שהוא מנצל את הזמן שלו כמו שצריך, ובגלל זה הוא בן אדם כל כך מצליח.. אני מעריצה את התכונה הזאת שנמצאת בתוכו. זאת תכונה אחת מבין רבות.
אני, לעומתו, מסוגלת לשכב במיטה ימים שלמים מבלי לזוז, פשוט לישון. וזה משגע אותו.
"אייב אני צריך שתביאי לי את האייפון שלך היום, תקבלי אותו בערך בערב." הוא החזיק את היד שלי בשביל לקבל את תשומת הלב שלי.
"למה?" שטפתי את פירות היער וסידרתי אותם בתוך הקערה.
"אני הולך להחליף לנו פלאפונים, לאייפון 6 פלוס. איזה צבע את רוצה?"
לקחתי את הקערה הגדולה והתיישבתי מולו, מקפיצה פטל לפה.
"זהב. אתה רוצה שאני אבוא איתך?"
"לא, אני הולך לעבודה אני שולח מישהו שיעשה את בשבילי." האצבעות שלו תפסו כמה מהפירות שלי, חיוך שובב נמתח על שפתיו.
"אוקי," החזרתי את הקערה לאחיזתי והמשכתי לאכול.
"רגע, עבודה? היום יום ראשון.." משהו לא הסתדר לי. הוא בדרך כלל לא הולך לעבודה ביום ראשון, הוא ממלא כמות נכבדת של ניירות ומסיים להמשך היום.
"אה," הפנים שלו החווירו לרגע, "נכון. לא משנה." הוא הניד בראשו וקם מהכיסא לעבר הכיור.
"אה, אני הולך להביא משהו מהאוטו." הוא שפשף את העורף שלו, בלי לקחת את המפתחות ויצא מהבית.
ניסיתי להתנער מההרגשה הלא נעימה שהרגשתי עכשיו.
מה קרה עכשיו, למה הוא חיפש תירוץ בשביל לצאת מהבית?
המשכתי בשלי, סיימתי לאכול, שטפתי את הכלים של הארי ושלי והלכתי לחדר שלנו כדי לעבור על חומר למבחן שיש לי שבוע הבא.
הספקתי לעבור על שליש מהחומר (זה חומר של יותר מחצי שנה, שזה המון), ורק אז הארי נזכר לחזור.
אני באמת מנסה לנער מעליי כל חשד בגלל שהארי מתנהג באמת מוזר לאחרונה, אני אפילו לא רוצה להעלות לעצמי את הרעיונות הרעים ביותר שקיימים בקשר אליו ולהתנהגות הזאת. היא פשוט לא מתאימה לו.
"אייב?" הוא צעק מלמטה.
התעלמתי ממנו והמשכתי לכתוב כמה הערות בצד הדף, הערות חשובות.
"אייברי?" הקול שלו התקרב, לא יותר מכמה שניות הוא בדלת חדר השינה שלנו.
"לאן הלכת?" לא הרמתי את העיניים מהמחברת.
"להביא משהו מהאוטו," הוא אמר באדישות.
"לקח לך שעה להגיע אליו ושעה לחזור ממנו?" באמת שניסיתי להראות סקרנות, אבל יש לי תחושת בטן חזקה שאומרת לי שמה שהוא אומר זה לא נכון.
וכל האמון שלי בנוי בתוכו.
"והתקשרו אליי מהעבודה.. הייתי צריך לד-" "אוקיי." שחררתי אותו.
הוא משקר, ואני לא מעוניינת להמשיך להקשיב לו.
"מה את חושבת שאני עובד עלייך?" הוא צחק.
"לא אני רוצה להמשיך ללמוד." הרמתי את העיניים שלי אליו, הזרועות שלו משולבות מעל החזה שלו.
"את כל הזמן לומדת!" כעס זרם בורידים שלי. איך הוא מעז?
"אתה כל הזמן עובד!" יריתי חזרה.
"כן, ולמה את חושבת שאני קובר את עצמי בעבודה? זה לא כאילו שיש לי למי לחזור, את אפילו לא מתייחסת אליי כשאני פה." הוא אמר בעצבים, כפות הידיים שלו נסגרות לאגרופים.
"אז אתה בעצם חי בעבודה בגללי?" אמרתי בחוסר אמון.
"עדיף שתחזרי לאיפה שהיית, אז היינו עוד נפגשים לפחות פעם ביום או מדברים! עכשיו אנחנו בקושי מחליפים מילה." הוא שוב הרים את הקול שלו, השליטה שלו חומקת מבין האצבעות שלו לאט. "למה לעזאזל קניתי את הבית המזדיין הזה." הוא בעט בדלת, הרעש של הפגיעה של הדלת בקיר הקפיצה אותי.
"אתה לא רוצה שאני אהיה פה?" הקול שלי רעד, הרגשות משתלטות עליי.
עכשיו הוא סתם את הפה הגדול והאמיץ שלו.
שאני אבין, הוא מתחרט על זה שאנחנו גרים ביחד?
"אתה לא יכול לדבר פתאום? אם אתה לא רוצה שאני אהיה פה אין שום בעיה." קמתי מהמיטה, הידיים הרועדות שלי תומכות בי.
הדמעות שרפו ועקצצו בעיניים שלי, האצבעות שלי תפסו כמה בגדים במהירות ודחפו אותם לתיק קטן.
העפתי מבט בהארי, הפנים שלו נטולות הבעה.
"א-אייברי," הוא ניסה לעצור אותי כשיצאתי מהחדר בדמעות.
עכשיו הוא יגיד שהוא לא התכוון, שהוא אמר את זה סתם כי הוא היה עצבני.
זה התירוץ שלו לכל ריב שיש לנו, ובואו נודה בזה.. רק האמת יוצאת מאיתנו במצבים כאלה. אמת קצת מוקצנת, שמכוונת לפגוע באחר, אבל זאת עדיין האמת.
ניסיתי לאסוף את המחשבות שלי לרגע, לחשוב על לאן ללכת.
אין לי מכונית. כאילו מכוניות יש לי בשפע.. הודות להארי הדפוק הזה, אבל רישיון עדיין אין.
גם חברים אין לי, אבל לפחות משהו קרוב לזה יש..
"טיפאני?" ירדתי במדרגות במהירות, הקול שלי שקט ורועד.
"אייב, מה קרה?" טיפאני נשמעה מודאגת מבעד לפלאפון.
"אני אספר לך מאוחר יותר.. את יכולה לבוא לקחת אותי? אני חייבת ללכת ואין לי איך."
לאחר שנתתי לטיפאני את הכתובת שלנו, ניתקתי את השיחה ואספתי את החפצים.
לקחתי את הארנק שלי עם פנקס צ׳קים שנח על השולחן, מפתחות של הבית, פלאפון ומטען. כל זה והארי עדיין לא זז מהמקום שבו הוא עמד בחדר שלנו.
ניגבתי את הדמעות ויצאתי מהבית, יושבת על המדרכה ומחכה.
___________________
"I wrote you a song from the words you spoke."
Where Do Broken Hearts Go - One Direction.
YOU ARE READING
All Over Again (B.S sequel)
Fanficכנסו לAll Over Again, הסיפור השני של Boarding school.
