All Over Again (B.S sequel)

Drops of Jupiter

"She acts like summer but walks like rain."
__________________

עטפתי את הידיים שלי מסביב לספרים, ויצאתי מהבניין החמישי.

להפתעתי ראיתי את הארי נשען על גדר ישנה, העיניים שלו מרוכזות בי.

"היא חיה," הוא אמר חיוך כשהלכתי לעברו. הוא עטף את הידיים שלו מסביב למתניים שלי, וסובבתי את הראש שלי בדיוק בזמן כדי שהוא לא יצליח לנשק את השפתיים שלי.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בלי כוחות, משתחררת מהאחיזה שלו.

"באתי לאסוף אותך. הולכים לאכול." הוא אמר בבירור.

"תלך לאכול אני הולכת הביתה." ניסיתי ללכת לתחנת האוטובוס הקרובה, אבל הגוף שלו חסם את הדרך.

"אני אקח אותך. נלך אלייך?" הוא הציע.

הנדתי בראשי. "אני הולכת הביתה. אתה תלך לבית שלך או שתלך לאכול. אני לא רוצה להיות קרובה אלייך אפילו עכשיו."

"מה עשיתי?" הוא שאל בחוסר מודעות.

אין לי כוח להיכנס לזה עכשיו, או שהוא משחק אותה דפוק או שהוא באמת דפוק.

כשלא עניתי, הוא שוב דיבר. "את יכולה להיכנס לאוטו?" הוא נאנח.

"האוטובוס אמור להגיע עוד שתי דקות. אני לא צריכה שתסיע אותי." אני יודעת כמה הוא שונא את העובדה שאני נוסעת באוטובוס, אבל אין לי ברירה. אין לי רישיון, מכונית, ואני לא יכולה להיות תלויה בו שיסיע אותי לכל מקום.

"את לא נוסעת באוטובוס. תיכנסי ונוכל לדבר." בחנתי אותו, העיניים שלי נופלות לשפה התחתונה שלו שנתפסה בין השיניים שלו.

"בבקשה." הוא הוסיף, מציע חיוך קטן.

גלגלתי את העיניים שלי, נכנסת למכונית של הארי. שנייה לפני שהוא סגר אותה שמעתי אותו ממלמל 'תודה לאל' והלך לצד השני של המכונית.

הוא התיישב, היד שלו נחה על הירך שלי. זזתי מעט, מנסה ליצור מרחק קטן בינינו. מרחק שלא עזר, כי כף היד שלו נשארה במקומה.

"אני שונא שאת נוסעת באוטובוסים. למה את בכל זאת עולה עליהם?" הוא התחיל את השיחה.

ברור שהוא יתחיל בזה, האשמה מוטלת עליי, נכון?

"אני מעדיפה אוטובוסים על ללכת ברגל." עניתי בקצרה, העיניים שלי מודבקות לנוף שחולף במהירות על פני המכונית. הסתכלתי על הטיפות שנפלו על החלון שלי, ועל הערפל שאופף את הכביש כולו.

אני מתה שיירד כבר שלג, אבל עוד מעט אמור לרדת למזלי. עוד מעט כריסמס (חג המולד- אבל זה בלתי אפשרי לומד חג המולד פשוט..) ואני טסה למשפחה שלי, שלצערי שם לא יורד שלג. אבל אני מקווה שיתפוס שוב שלג בסביבה שבה אני גרה.