All Over Again (B.S sequel)

Through The Dark

"Even if you scream and shout, It'll come back to you, and I'll be here for you."
_______________
״היי אייבי,״ חיוך מחליא נפרש על השפתיים שלו.
היי אייבי? אני רוצה לבעוט את השיניים שלו החוצה.

פעם לא חשבתי שהחיוך הזה מחליא, פעם הלב שלי היה מפספס פעימה רק מלראות אותו.. עכשיו כל הבעת פנים שאני מקבלת ממנו נחשבת אצלי כמחליאה ומעוררת בחילה. הידיים שלי רועדות ואני מתעלמת מהן.

״מה אתה עושה פה מארק?״ אני יורקת את המילים אליו. מה לעזאזל הוא עושה פה? איך הוא יודע שאני פה בכלל?

אולי הוא דיבר עם מישהו ממי שיודע שאני כאן? מעט מאוד אנשים יודעים וקשה לי להאמין שמישהו יגיד לו משהו עליי.

״באתי לבקר אותך, אסור לי?״ החיוך שלא אף פעם לא יורד מהשפתיים שלו. ״תביאי לי משהו לשתות אולי?״

אני לא יכולה להסתכל עליו, אני לא רוצה שכל הרגשות והסיוט שהיה לי כשהייתי בסביבתו יחזרו. הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה לזרוק את הכוס על הראש של מארק ולרוץ מכאן ישר אל הבית של הארי, להיכנס איתו למיטה ולשכוח שמארח חי בכלל.

זה קצת מצחיק, גם אחרי כל הזמן הזה הארי הוא המקום המוגן שלי. אני לא מופתעת באמת.

במקום לזרוק את הכוס על הראש של מארק אני מוצאת את עצמי זורקת את הכוס על הרצפה (מעשה שכנראה נדבק אליי מהארי), ומסתערת ישר אל הדלת אחרי שאני אוספת את הדברים שלי.

״אייברי, חכי!״ כמובן שמארק היה חייב לבוא מיד אחרי.

אני ממש לא הולכת להשתגע ולפחד כמו הילדה הקטנה שהייתי אז, אני פשוט הולכת להתרחק ממנו, לבקש ממנו שלא יתקרב אליי יותר, ואני הולכת להמשיך עם החיים שלי.

העבר שלי איתו היה טראומתי, לפחות בשבילי, אבל אני יכולה להתגבר על זה. התגברתי על זה בעבר אבל כמובן שרק בזכות הארי.. גם הפעם אני יכולה להצליח.

״למה אתה כאן? איך אתה כאן בכלל?״ אני יותר ממבולבלת, מה הסיכויים בכלל?

״לא ידעתי שאת כאן. כאילו, כן ידעתי, אבל רק בגלל ששמעתי מישהו פה מזכיר את השם שלך. אני פה עם קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה, אנחנו משחקים נגדכם, אז החלטנו לקפוץ לכאן לשתות משהו לפני המשחק הגדול מחר. ואז שמעתי את אחד האנשים פה מזכיר את השם שלך.. אז אמרתי לעצמי שלא יזיק לי לראות אותך פעם אחת. תני לי להגיד לך שזה יותר ממזיק לי להסתכל עלייך.״

אני לא יכולה לעצור את עצמי מלגלגל את העיניים שלי בזלזול, למה הוא מדבר איתי בכלל? למה הארי לא פה בשביל להגן עליי ולדבר בשמי בפעם היחידה שאני באמת מסכימה לו?