All Over Again (B.S sequel)

All Bad

"Misery loves company."
_________________
יצאתי מהכיתה הענקית שלי, ישר אל תוך החצר הגדולה שמקיפה את רוב האוניברסיטה הענקית הזאת. בלי לשים לב, העיניים שלי אוטומטית נפלו על הגדר שמולי, הגדר שבדרך כלל הארי נשען עליה כשהוא מחכה להחזיר אותי הביתה.

כמובן, שהוא לא שם.

הסתכלתי על התחנה שמימיני, התחנה שממנה נוי הנהג של הארי אוסף אותי כשהארי לא יכול, אבל גם הוא לא כאן. הארי לא התקשר אליי, או שלח לי הודעה וזה גורם לי לרצות לפרוץ בבכי כמו ילדה קטנה, כי אני באמת רוצה לדבר איתו עכשיו, ורוצה לדעת איך הלך היום שלו.

כרגע אני בערך שוהה בבית של טיפאני וחבר שלה, אבל היא מסיימת ללמוד מאוחר, ולה יש רישיון ומכונית. היא שלחה לי הודעה; "אייב אני מסיימת היום מאוחר, טים אמור להיות בבית אז הבית צריך להיות פתוח.. אם הוא לא, מפתח בעציץ הימני שליד הדלת. (:"

הבית שלה קצת רחוק, בהליכה יקחו לי ארבעים דקות להגיע, אולי כדאי שאני אתחיל ללכת.

יצאתי לרחוב הקר, מחבקת את המעיל קרוב לגוף שלי ובהליכה מהירה מתקדמת לבית שלה.

ניסיתי למצוא קיצור דרך ופשוט לחתוך את הדרך לבית שלה בשביל להגיע מהר יותר.

הבטן שלי מקרררת וכואבת מרוב רעב, אני מרגישה כאילו אני הולכת להתעלף כל רגע. טוב אני סתם מגזימה ומתה מרעב. קניתי קצת אוכל בקפיטריה, אבל לא אכלתי שום דבר.

אולי אני פשוט אזמין פיצה עכשיו לבית שלה, כדי שהיא תגיע בערך בזמן שאני אגיע..

רעיון טוב אייברי.

טפחתי לעצמי על השכם בגלל הרעיון הטוב שלי, והוצאתי את הפלאפון בשביל להזמין.

הזמנתי שתי פיצות גדולות שיהיו גם לטיפאני וטים, וראיתי סמטה מימיני, שאני יודעת בוודאות שמקצרת את הדרך שלי לבית של טיפ. היא חשוכה ממש, אבל אני אעבור אותה במהירות.

ברגע שנכנסתי לסמטה, דמעות הרטיבו הלחיים שלי. זאת הפעם הראשונה שבה אף אחד לא רואה אותי היום, ואוטומטית אני מרשה לעצמי להשתחרר לשנייה.

אני צריכה לדבר עם הארי, או לראות אותו לא משנה כמה אני פגועה מהמילים המכוערות שהוא צעק עליי אתמול. עבר רק יום, אפילו פחות מיום ואני כבר רוצה לראות אותו.

אתמול לא ישנתי דקה בגלל שאני לארגילה לישון בלי להרגיש אותו מסביבי.

שריקה חדה חתכה את הסמטה הארוכה והחשוכה, וגרמה ללב שלי להקפיץ אותי. הידיים שלי ניגבו את הדמעות שלי במהירות, והרגליים שלי הגבירו את קצב ההליכה.