"I think I've had enough."
___________________
לפני שיכלנו להתעכב עוד דקה, שמעתי את הדלת של הבית נטרקת וכפות רגליים קטנות רצות על הרצפה. העיניים שלי התרחבו וחייכתי חיוך בלתי נשלט.
"הם הגיעו!" עזבתי את הארי ופתחתי את הדלת, מושכת אותו למטה במדרגות איתי.
"ג'ייק, אשתו קרול והילדים שלהם." מיהרתי להגיע אליהם. ג'ייק עמד עם אוליביה בתוך הידיים שלו בזמן שמייסון רץ לחבק את אמא שלי.
"היי!" ג'ייק חייך והניח את אוליביה על הרצפה. התכופפתי קצת ונתתי לה הזדמנות לקפוץ ישר אל תוך הזרועות שלי.
"היי אוליב," צחקתי כשהיא הזעיפה את פניה הקטנות. נישקתי את הלחי השמנמנה והיא חייכה. "אני אוליביה." היא לחשה ונישקה אותי בחזרה בלחי.
"היי אייב." ג'ייק חייך וחיבק את הצד ההפוך מזה שבו אני מחזיקה את אוליביה.
"היי ג'ייק." נתתי לו נשיקה בלחי.
הסתובבתי לכיוון הארי, הוא פשוט עמד שם והסתכל עלינו. "ג'ייק זה הארי, הארי זה ג'ייק, קרול, וזאת אוליביה." אוליביה הסתירה את הפנים שלה מאחורי השיער שלי.
"היי,נעים להכיר." הוא חייך ולחץ לג'ייק את היד, וקרול נתנה לו נשיקה בלחי.
"אייב תורידי את אוליביה היא כבר לא תינוקת," קרול צחקה וסירקה את השיער של אוליביה. " כן אני כן!" היא התווכחה וקרול חייכה עם גלגול עיניים קטן. "טוב לראות אותך," היא חיבקה אותי והחזרתי את החיבוק.
"גם אותך." חייכתי והבאתי את הארי לעמוד לידי.
"אוליב, איפה אח שלך?" היא משכה בכתפיה.
"רוצה להישאר פה עם הארי בזמן שאני אלך לחפש אותו?" היא הסתכלה על הארי, הלחיים שלה עם גוון בהיר של אדום.
היא הנהנה וניסתה להסתיר את החיוך שלה, והושיטה את הידיים שלה קדימה בשביל שהוא ירים אותה.
"הארי," הוא הסתכל עליי ונשך את השפה שלו.
"אממ," הוא משך אותה בעדינות והושיב אותה על המותן שלו.
"אני יכול לקרוא לך אוליב?" הוא חייך אליה.
נקודת המבט של הארי סטיילס:
אוליביה לקחה שנייה לעצמה כדי לחשוב מה לענות לי. היא הניחה את כף היד השמנה שלה על הלחי שלה וחשבה.
"אממ.." היא משכה את המחשבות שלה.
"לא." היא הנידה בראשה.
"לא?" צחקתי, והיא הנהנה עם חיוך קטן. "למה לא?"
"כי," היא ניסתה למצוא סיבה מספיק טובה. אני חייב להודות שהיא חמודה, היא נראית כמו בובה קטנה.
"אני יכולה לגלות לך סוד האווי?" צחקתי כשהיא התקשתה להגיד את הר' בשם שלי.
הנהנתי והתיישבתי על הספה יחד איתה.
"אתה מבטיח לא לגלות אותו?" היא לחשה בניסיון לשמור על דיסקרטיות, אבל נכשלה לגמרי.
"מבטיח." הנהנתי.
"לוק מהגן קורא לי אוליב. אני לא אוהבת שקוראים לי ככה בגללו. הוא כל הזמן מעצבן אותי ורוצה שאני אשחק איתו אבל אני לא רוצה בגלל שמיס רובין קנתה לנו בובות חדשות ואני רוצה לשחק איתן ולא עם לוק מהגן." היא נאנחה בתסכול אחרי שהיא סיימה לגלות לי את הסוד הארוך שלה.
היא הילדה הכי חמודה שהכרתי אי פעם.
"אני יכול לספר לך עכשיו סוד?" היא הנהנה בהתרגשות והניחה את הראש שלה על היד שלי.
"כשהייתי קטן תמיד הייתי מנסה לעצבן את כמה בנות בגן שלי. הייתי מחביא להן את האוכל כדי שהן ידברו איתי וישאלו אותי איפה זה," צחקתי כשנזכרתי כמה דפוק הייתי. לא שהיום אני לא דפוק אבל פעם הייתי הרבה יותר.
"למה?" היא שאלה עם עיניים רחבות ופה קצת פתוח.
"כי הייתי מחבב אותן. אולי לוק מהגן מחבב גם אותך." היא צחקה וכיסתה את הפה שלה, לא מאמינה לי.
"לא נכון!" היא צחקה חזק יותר והנידה בראשה הקטן.
"למה לא?" צחקתי גם אני כי אי אפשר שלא כשהיא צוחקת.
"כי הוא לא אוהב להיות עם הבנות. הוא אומר שהן מעבירות כינים."
"יש לך כינים?" הרמתי אותה ממני והרחקתי את הגוף שלה משלי. הדבר האחרון שחסר לי עכשיו זה להידבק בכינים מילדה בגן.
"לא!" היא צחקה יותר חזק וחבטה בי עם האגרופים הקטנים שלה.
"אוקי," החזרתי אותה לשבת עליי. "יש לי רעיון. אולי אני אקרא לך ליב?"
___________________
"How could I be so selfish?"
Four Five Seconds - Rihanna & Kanye West & Paul McCartney.
YOU ARE READING
All Over Again (B.S sequel)
Fanficכנסו לAll Over Again, הסיפור השני של Boarding school.
