Pride

פרק 31- יציאה

***נקודת המבט של איימי***

חשבתי על זה הרבה.. על קייסי, שלא דיברה איתי אבל ניסתה להיות נחמדה כמה שאפשר.. אם זה לזרוק חיוך פה ושם או לשבת לידי באוכל.. אבל לא באמת דיברנו. פה ושם. קצת.
אבל לא החזקתי מעמד... מה שהיא עשתה היה נוראי אבל לא יכולתי לשמור על גישה כזאת רעה עם מישהו אז הלכתי אליה, כשהיא ישבה ליד האגם אחרי שהייתה לנו שחיית בוקר. ״היי״ אמרתי והיא העבירה אלי מבט ואז המשיכה להסתכל על האגם. ״היי״ היא אמרה והתיישבתי על ידה. ״זוכרת שהיינו צריכים לסחוב את רוזי פה״ אמרתי מסתכלת על האגם נזכרת ביום שהיינו צריכים לשחות והיא לא ידעה איך. היא צחקה לרגע ונאנחה. ״ברור... זה היה יום סיוט״ היא אמרה כשהכניסה רגליים למים. ״אני מתגעגעת אליהם״ אמרתי. אני יודעת שאנחנו רואים אותם כל יום אבל זה לא אותו הדבר... בכלל. הנה הם פה בקצה השני שלה האגם ועדיין זה לא מרגיש כאילו אנחנו יחד. ״כן.. גם אני״ היא נאנחה. ״אני שמחה ששיבצו אותי איתך״ היא אמרה והסתכלתי עליה וחייכתי לרגע, ״כן, גם אני״ אמרתי בכינות. בהתחלה ממש שנאתי את העובדה הזאת אבל עכשיו אני מבינה שזה אולי לטובה. ״זאת אומרת תראי את רוזי היא תקועה עם ליאו״ אמרתי והיא מיד צחקה.
אחרי כמה דקות של שקט היא הסתכלה עלי לרגע, ״אני מצטערת על הכל. אני אעזור לך ליצור קשר עם ג׳יימס..״ היא אמרה ונאנחתי. ״לא... אני לא רוצה ליצור איתו קשר״ אמרתי מרגישה עדיין מוזר לדבר על זה איתה. ״הוא בחר לעזוב בלי לדבר איתי... הוא מסר לי להמשיך הלאה ואין לי סיבה לרדוף אחריו. הוא לא יחזור לפה״ נאנחתי כשהתחלתי לקבל את המצב... הייתי שבורה אבל ניסיתי להמשיך.

״אני אמשיך פה ואסיים כמו שצריך. המקום הזה שינה אותנו בין אם נרצה או לא״ אמרתי לה והיא חייכה מעט והסכימה. ״לגמרי.. אני מאחורייך איימי.. באמת״ היא אמרה והתקרבתי אליה כדי לתת לה חיבוק שמשום מה היה ממש מנחם. אני לא חושבת שהתחבקתי פה עם מישהו שהוא לא ג׳יימס. או שהתחבקתי בכלל מאז כיתה ו׳ בערך. נהייתי בן אדם אחר... מאז שההורים שלי כבר לא מעריכים אותי אני לא זוכרת מה זה חיבוק.. והייתי בסדר עם זה. אבל פתאום לחבק חבר היה כל כך נעים.

*****************

״מוזר פתאום לדבר איתך בלי השומר ראש שלך״ ג׳יידן התיישב לידי כשאכלנו ארוחת ערב. עכשיו כשהוא במחלקה שלי אני מאמינה שאני לא אוכל להתחמק ממנו כל כך הרבה. לא היה לי הרבה מה להגיב לזה.. במיוחד כשלא רציתי לדבר על ג׳יימס. ״אמרו לכם למה הוא עזב?״ הוא שאל אותי כשהסתכלתי על האוכל שלי. ״לא״ אמרתי כשידעתי שאני ממש לא מתכוונת לספר. ״אתם נראים ממש מבואסים״ הוא המשיך ונאנחתי. ״אנחנו בסדר״ ניסיתי לחייך כשבאמת לא רציתי לחשוב על זה. ״תראי אני יודע שזה מוזר אחרי כל כך הרבה זמן להגיע למחלקה חדשה וקצת קשה לנו להתחבר פתאום עם אנשים חדשים, אבל שתדעי שאני פה אם את צריכה משהו״ הוא ניסה לחייך וניסיתי לחייך אליו גם. ג׳יידן היה רק נחמד אלי מהרגע שהגעתי לפה ואין לי סיבה להיות חסרת סבלנות אליו. ״תודה ג׳יידן״ חייכתי אליו.