Pride

פרק 28- מחלקות

***נקודת המבט של איימי***

עמדנו כל הפלוגה ברחבה מבלי להבין מה קורה. מפקד הפלוגה עמד ממולינו, שעדיין הייתי בשוק שהוא אבא של ג׳יימס. איך הוא לא סיפר לי?? מה הוא חושב עלי עכשיו?
הרגשתי קצת רע על שצעקתי עליו בפעם האחרונה. זאת אומרת אני עדיין מרגישה נורא עם העובדה שהוא התנשק עם קייסי. זה לא הגיע לי.

״המחלקות עומדות קצת להשתנות״ מפקד הפלוגה אמר וכולנו הקשבנו בשקט. ״מחלקה מספר ארבע מתפרקת ותתפזר בין שאר המחלקות״ הוא אמר גורם ללב שלי להחסיר פעימה. הסתכלתי לחברי המחלקה שלי שנראו מבולבלים חוץ מקייסי שהסתכלה למטה לריצפה. לא דיברתי איתה מאז. הכל קרה כל כך מהר ובבוקר כבר מצאתי את עצמי פה עומדת בפלוגה. ״המפקד ג׳יימס לא ימשיך איתנו למחזור הקרוב״ הוא אמר גורם לי מיד להסתכל עליו בבהלה כששמעתי את חברי המחלקה שלי נדהמים. ״מה?״ פחות או יותר אמרנו ביחד, אני אמרתי קצת יותר בלב כי ידעתי בדיוק למה. לא האמנתי שזה באמת יקרה. לא ניסיתי באמת לחשוב על זה. ״שקט״ מפקד הפלוגה עמד וראיתי מאחוריו את שאר שלושת המפקדים שלא הצלחתי להבין מה המבט שלהם אומר. הם יודעים? זאת אומרת.. חוץ מדיוויד?
״מייסון ומתיו אתם עוברים למחלקה אחת״ הוא אמר ולא יכולתי אפילו להסתכל על אף אחד כשהראש שלי עבד שעות נוספות. ״רוזי וליאו אתם עוברים למחלקה שתיים וקייסי ואיימי אתן למחלקה שלוש״ ברצינות?! אחרי כל זה אני והיא צריכה להמשיך יחד?!

״יש לכם עשר דקות לפנות את החדר שלכם לחדרים החדשים שלכם. כל השאר משוחררים לארוחת הבוקר״ מפקד הפלוגה אמר וכל שאר החיילים הלכו אחרי המפקדים לחדר האוכל. נשארנו לעמוד שם שישתנו לפני שהלכנו לחדר שלנו בדממה מביכה והתחלתי לארוז את הדברים שלי כמו שאר המחלקה. ״אוקיי מה לעזאזל קורה פה?״ מייסון שאל פתאום כשלא רצה להניח לזה. ״אין לי מושג!״ רוזי אמרה ונהיה שקט מביך לגמרי. ״איימי אני מצטערת״ קייסי פתאום אמרה משום מקום והסתובבתי להסתכל עליה, כולם הסתובבו. ״אל תטרחי״ אמרתי כשממש לא רציתי לעשות את השיחה הזאת. ״לא חשבתי שזה מה שיקרה אני נשבע—״
״אז מה חשבת?!״ הפסקתי עצבנית והסתכלתי עליה. כל החדר הסתכל עלינו. ״איימי את שוכחת שזה לא אשמתי כל מה שקרה! בסוף היו תופסים אתכם גם אם לא אני!״ היא אמרה ושנאתי את זה שהיא בהתחלה ניסתה להתנצל ואז שינתה להתקפה. ״תודה על הזירוז!״ צעקתי עליה.

״אוקיי מה קורה פה?!״ ליאו שאל ונשארתי בשקט. ״איימי הזדיינה עם המפקד שלנו״ קייסי אמרה גורמת ללב שלי להיצבט. כל העיניים מיד היו עלי. ״מה?!״ רוזי שאלה וראיתי שהבנים היו מופתעים גם הם. ״כמה זמן??״ היא המשיכה ונאנחתי. ״כמה חודשים״ אמרתי כשכבר לא היה לי איך לצאת מזה, ״וזה היה קצת יותר מזיון לא שאכפת לך״ אמרתי בעיקר לקייסי שרציתי פשוט להרוג כרגע. ״איימי, ברצינות?״ מתיו שאל מסתכל עלי במבט רציני והנהנתי בשקט. ״ואת הלשנת עליה??״ מייסון הסתכל על קייסי ושמחתי שאני לא היחידה שכועסת עליה. ״את כזאת כלבה״ אמרתי לה, ״ואת כזאת זונה!״ היא החזירה.

״שתיכן אדיוטיות!״ רוזי אמרה גורמת לנו לשתוק. ״איימי ברצינות? שכבת עם המפקד שלנו בכל הפעמים שדאגנו לך כשלא היית כאן בלילות?? כל הזמן הזה היה לך יחס מיוחד??״ היא אמרה עצבנית ולא היה לי מה להגיד לה. לא ידעתי שהם באמת דאגו לי עד כדי כך... באמת קצת הרגשתי אשמה פתאום על שאכלתי אוכל טוב והתקלחתי במים חמים וישנתי במיטה טובה. עם המפקד. לעזאזל.
״וקייסי מה לעזאזל?!״ היא הסתכלה עליה. ״הלשנת עליהם?? מה לא בסדר איתך! גרמת לנו להתפצל! לנסות להתחבר עכשיו למחלקה חדשה?? תודה רבה!״ היא אמרה לה.
״ומה לגבי ג׳יימס?? פשוט העפת אותו מהתפקיד! שתיכן! אתן כאלה אגואיסטיות...״ ליאו אמר לפני שהם סיימנו לארוז ויצאו מהחדר. פאק.. ג׳יימס. אני חייבת ללכת אליו.
עזבתי את האריזה ומיד יצאתי מהחדר כשרצתי לחדר של ג׳יימס. פתחתי את הדלת והחדר היה ריק מדברים. רק רהיטים. הלב שלי דפק חזק. אין סיכוי שהוא כבר לא פה נכון??

״איימי כדאי שתלכי לחדר האוכל״ הסתובבתי כדי למצוא את דיוויד עומד בכניסה. ״איפה הוא?״ שאלתי מתנשפת ולא הצלחתי להבין את הבעת הפנים שלו. ״הוא הודח איימי... הוא לא יחזור״ הוא אמר גורם ללב שלי לצבוט. ״מה? אבל..״ לא ידעתי מה להגיד או מה לחשוב. הראש שלי לא תפקד.
״איימי״ דיוויד אמר כנראה חיפש את המילים. ״הדרך היחידה להגן על ג׳יימס מכלא הייתה להעיף אותו מפה כמה שיותר מהר... זה רק לטובתו. לא הייתה ברירה אחרת״ הוא אמר גורם ללב שלי לדפוק מהר. מה זה אומר?? שהוא לא יחזור?? איפה הוא?? ״בבקשה דיוויד אתה חייב לתת לי להתקשר אליו״ אמרתי על גבול המתחננת והוא נאנח. ״בבקשה!״
״הוא ביקש ממני לא! אוקיי?״ הוא אמר משאיר אותי מבולבלת. הוא נאנח לרגע לפני שגירד בראש כאילו רצה להגיד לי משהו. ״הוא ביקש ממני למסור לך שהוא מצטער.. ושהוא יודע שלא יהיה לו איך ליצור איתך קשר... ואסור לו לחזור לבסיס״ הוא אמר גורם לי להסתכל עליו בעיניים חסרות אונים. ״והוא מבקש שתתרכזי בשירות.. ותמשיכי הלאה כי זה לא יקרה״ מה? זהו זה? הוא פשוט עוזב ומשאיר לי הודעה עלובה דרך דיוויד?

הלב שלי התכווץ כל כך חזק, והעיניים שלי התחילו להיות כבדות. מה זה? מה זאת התחושה הזאת? שמרגישה שכאילו הלב שלי עומד להתפוצץ וכל מה שרציתי לעשות היה לבכות.