פרק 22- מעצור

1.6K 95 12
                                    

***נקודת המבט של איימי***

עכשיו רשמית לא רציתי לחזור הביתה. אני יודעת שהיה פה קשה והמון ספורט ושיעורים, גם כאלה שהיינו לומדים בבית הספר רק בשביל להשלים מבחנים... אבל משהו בג׳יימס כל כך משך אותי להישאר פה שזה היה הזוי. שמרנו את זה לגמרי מתחת לראדר. ידעתי שהוא יצטרך להיות בדיסטאנס איתי כשנהיה ליד כולם אבל כשהיינו ביחד זה היה פשוט מושלם. עוד לא הספקנו להיות כל כך הרבה ביחד, אבל כשהייתה אפשרות ניצלנו אותה. הייתי הולכת אליו לחדר כל לילה כשכולם ישנו וחוזרת באמצע הלילה או לקראת בוקר כדי שאף אחד לא ישים לב שנעדרתי. אלה היו הזמנים היחידים שלנו יחד. לפעמים בשבתות כשהיו לנו ימים חופשיים הייתי ״מתנדבת״ להיות במטבח ובעצם ביליתי את כל היום עם ג׳יימס בתקווה שאף אחד לא יתפוס אותנו.

״אני לחוצה״ קייסי אמרה כשעמדנו מחוץ למטווחים. למדו היום לירות באקדח מה שקצת ריגש אותי האמת. עשיתי את זה פעם, עם דילן וחברים שלו... לא יודעת מאיפה היה להם אקדח וגם לא רציתי לדעת אבל לפעמים היינו הולכים לירות בבקבוקי זכוכית בבתים נטושים וזה היה ממש כיף. ״את תאהבי את זה״ ליאו אמר לה והיא עשתה פרצוף. ״מה יש לאהוב? להחזיק במשהו שיכול להרוג מישהו בלחיצת כפתור? לא בשבילי״ היא שילבה ידיים גורמת למייסון קצת לצחוק. עמדנו כולנו מחוץ למטווחים בזמן שרוזי הייתה בפנים. נכנסנו בהתחלה אחד אחד כמחלקה כדי ללמוד להשתמש בו ובמהשך בטח נכנס כולנו ביחד.
שמענו את היריות מבפנים מה שגרם לקייסי לקפוץ. ״תרגעי קייסי״ צחקנו כשהבנים צחקו איתי גם. ״כבר עשית את זה?״ היא שאלה והנהנתי, ״זה לא כזה סיפור״ אמרתי כשידעתי בוודאות שהיא תנסה והיא תאהב את זה.

אחרי כמה זמן רוזי יצאה אלינו והוציאה ממנה את אטמי האוזניים כשקראה לקייסי הלחוצה להכנס פנימה. ״תנסי להנות מזה פשוט״ מתיו אמר לה והיא נאנחה לפני שנכנסה לג׳יימס. ״איך היה?״ שאלתי והיא כולה הסמיקה ותהיתי למה. ״בא לי שוב״ היא חייכה גורמת לי לחבר גבות אבל לחייך בכל זאת. ״זה עד כדי כך כיף?״ שאלתי כשזכרתי שאני בפעם הראשונה ממש נבהלתי מזה ולקח לי זמן לרצות לירות שוב. ״אה לא.. הירי לא עניין אותי״ היא אמרה מתיישבת לידנו. ״ג׳יימס פשוט מורה טוב״ היא אמרה גורמת לבנים לצחוק. ״אם הייתן בחורים כנראה שפשוט היה עומד לכן עשרים וארבע שבע״ מתיו אמר גורם לה לצחוק. ״זאת לא אשמתי! הוא נצמד אלי מאחורה כדי להסביר לי את להחזיק את האקדח ואני פשוט... וואו״
אוקיי סטופ. אני יודעת שהוא לא מפקד רק שלי... אבל משהו ממש התחיל להפריע לי. לדמיין אותו נצמד ככה למישהי ממש הציק לי וממש ממש שנאתי את ההרגשה הזאת.

שמענו מבפנים את קולות הירי ורק יכולתי לדמיין אותו מחבק ככה את קייסי שגם ככה חצי מעולפת ממנו. ״אני לא אתפלא אם הם מתנשקים שם״ מייסון אמר גורם לכולם לצחוק אבל רק אני ממש לא צחקתי. ״איימי מה את כבדה״ ליאו שאל אבל לא רציתי לתת להם לחשוד יותר מדי אז ניסיתי להיות בסדר. ״סתם.. מוזר לי לדמיין את זה פתאום״ אמרתי ומתיו חייך. ״אל תקנאי.. אנחנו יודעים שאת המועדפת עליו״ הוא אמר גורם לי לחבר גבות. ״ואיך בדיוק הבנתם את זה? מכל הפעמים שהוא מתנכל אלי?״ שאלתי כשידעתי שזה לא הגיוני בכלל. ״ככה זה עובד... המפקדים תמיד מתנכלים למי שהם הכי אוהבים״ מייסון אמר גורם לי לגלגל עיניים. ״טוב הוא כבר בקושי מסתכל עלי בשבועות האחרונים אז אני כנראה כבר לא המועדפת עליו״ אמרתי כשלרגע לא קלטתי שזה אפילו מפריע לי... מאז אותו הדייט בים הוא באמת הפסיק להיתפס עלי ואני יודעת שזה רק בגלל שבאמת קורה ביננו משהו והוא לא רוצה לעורר חשד אבל פתאום זה קצת הציק לי. ״וזה מפריע לך?״ רוזי צחקה גורמת להם לצחוק גם. ״למה תמיד נושא השיחה חייב להיות עלי בסוף?״ שאלתי כששנאתי שזה קורה.

PrideWhere stories live. Discover now