***נקודת המבט של איימי***
למרות שאף אחד מהמחלקה לא דיבר איתי, או עם קייסי... הם שמרו על הסוד. אף אחד בפלוגה לא ידע מה קרה ושמחתי שככה... עדיין הייתי פגועה, ממש. חשבתי על ג׳יימס כל יום ואפילו מצאתי את עצמי מחזיקה חזק את הדמעות. מעולם לא חשבתי שאני אבכה בגלל גבר. זה כל כך לא מתאים לי. הימים עברו לאט ולא היה לי חשק לכלום. לא היה לי חשק להתחבר למחלקה החדשה ובטח לא לנסות לתקן שום דבר עם הישנה כי גם ככה בקושי היינו מתראים. היינו כל כך מפוזרים. קייסי ואני לא דיברנו ושנאתי את העובדה שאנחנו ביחד בצוות הזה, היא הבן אדם האחרון מהמחלקה שרציתי שישתבץ איתי.
בימים הראשונים ניסיתי למצוא זמן לבד עם דיוויד בכל רגע רק כדי להתחנן שייתן לנו לדבר או שייתן לי לשמוע משהו ממנו... אבל לא היה כלום ודיוויד רק ניסה לרמוז לי להמשיך הלאה.
באיזשהו שלב הפסקתי. לא כי הפסקתי לחשוב על זה... כי לא רציתי לסבך גם את דיוויד בצרות. עשיתי מספיק עם ג׳יימס...
הזמנים שלי במסלול המכשולים רק הלכו ונהיו גרועים יותר. ירדה לי כל המוטיבציה וניסיתי להפסיק בכלל לחשוב מתי נצא מפה. כבר לא היה לי אכפת... בחיים לא הרגשתי ככה, זה היה חדש ומוזר. הרגשתי כאילו רציתי להישאר כל היום במיטה ולאכול דברים מנחמים מה שלא היה פה, ולא הרגשתי ככה אפילו כשהייתי חולה.
שכבתי במיטה בחדר החדש וכמובן שהייתי במיטה התחתונה מתחת לקייסי, כשדחפו לנו עוד מיטת קומתיים לחדר הקטן והצפוף ואפשר רק לדמיין כמה מביך ולא נעים היה לישון אחת מתחת לשנייה. הרגשתי מטומטמת על שמישהי בכלל רבה איתי על בחור. אני יודעת שאני בחיים לא הייתי עושה את זה אם לא באמת היה לי משהו איתו.
לא הפסקתי להתהפך כל הלילה וזה ככה כבר כל הלילות. אני כל כך רוצה לישון שינה עמוקה ולא לקום אבל לא מצליחה להירדם. מאז שהוא עזב. הרגשתי כאילו לא סגרנו דברים כמו שצריך וזה הציק לי, או שאולי זה סתם היה תירוץ לראות אותו שוב... זה מה שבנות אומרות לעצמן כשהן רוצות להיפגש עם האקס? שלא סגרנו דברים כמו שצריך? אולי.. ואולי לא. מה שבטוח הפריע לי שצעקתי עליו בפעם האחרונה ואני לא באמת יודעת מה קרה שם בינהם. בטח שלא התכוונתי לדבר על זה עם קייסי.
החלטתי שישיבה קצרה בקור שבחוץ אולי תגרום לי לרצות להכנס למיטה החמה ולהירדם, אז שמתי מעלי סווטשירט ונעליים ויצאתי החוצה מהחדר, רק כדי לשבת בפרגולה שבחוץ ולנשום אוויר קר. ישבתי שם בוהה בירח וכל מה שהיה חסר לי זה סיגריה ביד. לעזאזל המקום הזה הוא כמו מכון גמילה מסגריות. וסמים. ואלכוהול. אני מתגעגעת לכל זה כל כך...
״היי״ הסתובבתי כדי לראות את קייסי שנראתה מעט מובכת. קייסי ביישנית פתאום? נחמד. בשביל מה היא באה בכלל? ממש לא היה לי כוח לקרב חתולות. היא הלכה לכיווני והתיישבה בפרגולה ממולי. ״למה את ערה?״ היא שאלה ונאנחתי. ״קייסי תשכחי מזה. אני לא יכולה להתנהג כאילו כלום לא קרה ואני גם לא רוצה״ אמרתי חד וחלק.
״אני יודעת״ היא אמרה. ״גם אני לא״ היא המשיכה גורמת לי להסתכל עליה מבולבלת. אז למה היא פה? ״אני רוצה לבקש סליחה״ היא אמרה וגלגלתי עיניים. ״אני יודעת שאת שונאת אותי ובצדק״ היא המשיכה. ״קינאתי. בטירוף״ היא אמרה ולא ידעתי בדיוק מה להגיד. ״אני לא ידועת מה להגיד לעזאזל אני מרגישה כזאת מטומטמת!״ היא נאנחה בקול ולגמרי הסכמתי איתה כרגע.
״חשבתי שאם אספר עליכם למפקד הפלוגה אז יעיפו אותך מפה... ולי יהיה סיכוי. לא יודעת מה חשבתי לעצמי זה כל כך מרושע״ היא נראתה כל כך עצובה ומתוסכלת ותהיתי איך היא שינתה את הרגשות שלה במאה שמונים מעלות. ״בגלל זה אין לי חברות״ היא אמרה ונאנחתי. ״אני לא ארחם עלייך עכשיו קייסי״ אמרתי והיא פלטה צחוק קטן. ״לא.. אני לא רוצה שתרחמי. ברצינות זאת הסיבה שאין לי חברות. אני לא יודעת להיות חברה״ היא אמרה ולרגע נאנחתי כי גם לי אין באמת חברות. ״את לא היחידה שאין לה חברות״ אמרתי כשנזכרתי שאין לי באמת חברים אמיתיים. גם החברים מהבית היו סתם אופציה נוחה כדי שיהיה לי עם מי להסתובב. ״למה?״ היא שאלה ולא האמנתי שאנחנו באמת מנהלות שיחה עכשיו. משכתי בכפתיים ונאנחתי, ״כנראה שגם אני לא יודעת איך להיות אחת כזאת. אני יודעת איך להיות לבד״ אמרתי כשידעתי שאני מומחית בזה. היא צחקה לרגע צחוק מזלזל והסתכלתי עליה. ״איימי את יודעת איך להיות חברה״ היא אמרה, ״קודם כל, את מדברת איתי עכשיו. אני במקומך הייתי רוצה לערוף לי את הראש״
״אני רוצה לערוף לך את הראש״ אמרתי בכינות. ״אוקיי, אבל את עדיין מנסה להיות הבן אדם הגדול יותר פה״ היא המשיכה ונאנחתי כשלא ידעתי מה אני חושבת על זה. ״אולי כי את מבינה שאני באמת מצטערת... ושאני מטומטמת. ושאת יודעת להיות חברה טובה״ היא המשיכה אבל עדיין לא ידעתי מה אני חושבת על זה. ״ואת עוזרת לכולם כל הזמן את פשוט לא שמה לב שאת עושה את זה.. והגיע לך לקבל מישהו מדהים כמו ג׳יימס. ברצינות. אני מקנאה״ היא אמרה.
״אין לך מה לקנא יותר כי זה לא קורה״ בגללך!
היא נאנחה בשקט והסתכלה למטה. ״ויש לי מקום שמור בגהנום על זה. אני מצטערת... אני לא יודעת מה קרה לי ואין לי תירוץ אבל אני באמת חושבת שהזמן פה כבר משגע אותי. אני מרגישה כל כך מכוערת ומוזנחת ופשוט הייתי צריכה להרגיש נאהבת כבר. לא יודעת... וכשגיליתי שיש לך את זה עם הבחור שהכי מושך אותי פה פשוט השתגעתי״ היא אמרה והיה נראה שהיא דיברה בכזאת פתיחות וכנות אבל עדיין כעסתי. שמחתי לפחות שהיא ידעה להודות בטעות שלה ולהגיד סליחה כי גם את זה הרבה אנשים לא יודעים, וזה לקח לה קצת זמן...
״איימי... כל המחלקה שונאת אותנו, והמחלקה החדשה אפילו לא מסתכלת עלינו מרוב שאנחנו לא קשורות. הדבר היחידי שאנחנו יכולות להישען עליו זה אחת על השנייה״ היא אמרה. ״ואני לא באתי להתנצל כדי שיהיה לי על מי להישען כי אין לי ברירה אחרת. אני באמת מצטערת. ואני באמת מקווה שתמצאי פינה בלב לסלוח לי כי אני לא מפסיקה לחשוב על זה לרגע. אני חושבת על זה כל לילה וכל בוקר והאשמה אוכלת אותי, ולא בגלל מה שעשיתי... בגלל שזאת את. היית כמו אחותי לתקופה האחרונה ואני לא יודעת איך העזתי לבגוד בך ככה״ היא אמרה ונזכרתי במה שג׳יימס סיפר לי על הצוות שהיה לו. שהם כמו אחים... ואכלו את כל החרא ביחד. לא יכולתי שלא לחשוב ככה על המחלקה שלי למרות שזה לגמרי שונה, אבל יכולתי להבין למה הוא התכוון.
היא נאנחה וקמה מהספסל, מתחילה ללכת חזרה לחדר לפני שנעצרה וחזרה אלי לשנייה. ״ודרך אגב... ג׳יימס ואני ממש לא התנשקנו. נישקתי אותו לשנייה והוא הפסיק אותי ברגע. מקווה שמנחם אותך לפחות לדעת שהתנהגתי כמו סמרטוט״ היא אמרה מעט צוחקת על עצמה לפני שנכנסה פנימה לחדר.
רציתי לסלוח לה. באמת רציתי... אבל עדיין לא הייתי מסוגלת.
YOU ARE READING
Pride
Romanceאיימי בת ה17 נערה בעייתית עם הורים עשירים. לא אכפת לה מארוחות חשובות או אנשים חשובים, היא מסתובבת עם נערים מפוקפקים ועושה דברים פרועים, עד שלהורים שלה כבר אין ברירה והם שולחים אותה לפנימייה צבאית. גם שם היא עושה הרבה בלאגן ופוגשת בנערים כמוהה, אבל י...
