פרק 29- היום שהיה

1.3K 99 17
                                    

***נקודת המבט של ג׳יימס***

ישבתי במרפסת מעשן סיגריה כשהראש שלי כאב כולו. לא יכולתי אפילו להיפרד ממנה כמו שצריך... לא יכולתי לראות אותה בוכה ומתחננת שאשאר כי לא יכולתי להישאר. נאנחתי כשהוצאתי את העשן הכבד מהפה שלי ונזכרתי במה שעברתי עד לפני כמה שעות.

~~~פלאשבק~~~

הבטתי באיימי כשהיא התחילה לצאת מהחדר שלי וניסיתי להראות רגוע אבל בפנים ידעתי שאנחנו בבעיה. ״יצאת מדעתך?״ אבא שלי אמר לי בטון עצבני ונאנחתי. ״אני יודע, לא תכננתי את זה״ אמרתי כשידעתי שאני חייב לתת מלא הסברים. ״לא תכננת את זה?? מזל!״ הוא אמר עצבני. ״מה אתה רוצה שאני אגיד לך?? סליחה שהתאהבתי בחיילת שלי??״ לא ידעתי באמת מה להגיד. לא חשבתי שזה יקרה ככה. ״התאהבת בה?? למה? כי היא מצייתת לפקודות שלך??״ ידעתי שהוא ישתגע מזה לגמרי. ידעתי שהוא לא יבין. ״חייבים להעיף אותה מפה. לפני שהיא תתלונן למישהו ואתה תכנס לכלא״ הוא אמר כמובן מנסה להתאושש מזה מהר ולחפש פיתרון. מתאים לאבא שלי.

״היא לא תתלונן״ אמרתי כשידעתי שהיא בחיים לא תעשה את זה. ״זה לא משנה.. אי אפשר להמשיך ככה צריך להעביר אותה לפורטלנד״ הוא אמר גורם לראש שלי כבר לכאוב. ״לא אבא אתה לא יכול להעביר אותה לשם זה בקצה השני של המדינה״ אמרתי לא יכול לעשות לה את זה. לא יכולתי. זה לא באשמתה... אני הייתי האחראי ולא יכול לתת לה לקבל את העונש. היא כבר התחברה פה עם אנשים, היא מכירה את המפקדים, את הבסיס... אני לא יכול. אני לא יכול להשאיר אותה בידיים של מפקדים שאני לא מכיר במיוחד כשאני יודע איך כל הגברים מסתכלים עליה. אין סיכוי. ״אני לא יכול להעביר אותך ג׳יימס. קצינים ירצו לדעת למה אתה עובר... אם מישהו ידע את מה שקרה אתה תלך מיד לכלא וזה לא משנה מה איימי תגיד״ הוא אמר מנסה להרגיע את עצמו ונאנחתי. איכשהו איימי הפכה לאחד האנשים הכי חשובים לי בחיים... בתקופה כל כך קצרה. אני לא יכול בחיים לתת שמשהו רע יקרה לה. אני רוצה שהיא תסיים פה כמו שצריך.. שתחזור הביתה, שתלך לאוניברסיטה. אני יודע שזה יהרוס אותה לגמרי לעבור מכאן. היא תחזור לנקודת ההתחלה אני יודע את זה.

״אז תדיח אותי״ אמרתי לו והוא הסתכל עלי מופתע. ״מה?״ הוא שאל ונאנחתי. ״תשאיר את איימי... תדיח אותי מהתפקיד. אני אחזור הביתה״ נאנחתי. הדבר האחרון שרציתי יהיה לא לסיים את מה שהתחלתי. להשאיר את החיילים שלי להמשיך בלעדיי. לסיים ככה את התקופה הצבאית שלי... ברור שלא רציתי. זה יישאר לי ככתם לכל החיים.. אבל איימי הייתה חשובה לי יותר בשלב הזה. ״אתה רציני? אתה רוצה להרוס לך את כל התקופה הזאת בגלל איזו ילדה??״ הוא שאל עצבני. ״לא שאתה תצליח להבין את זה... אבל היא לא איזו ילדה. היא באמת חשובה לי. פשוט תדיח אותי... לא אכפת לי מה תרשום בסיבה... רק אל תכליל שם את איימי״ אמרתי כשידעתי שלא אכפת לי ללכת לכלא ולהתמודד עם מה שקרה, פשוט לא רציתי שזה יפגע גם באיימי. ידעתי שזה מסוכן גם לה.
״לעזאזל ג׳יימס... אמא שלך השפיעה עלייך יותר מדי״ הוא אמר נאנח לפני שיצא משם וידעתי שייקח לו זמן להרגע מזה. נאנחתי כשהעברתי יד בשיער וידעתי שאני חייב לארוז ולעוף מפה לפני שאיימי תבין מה קורה ותבוא לפה. ידעתי שזה יקשה עליה הרבה יותר ממה שזה אמור. ידעתי שהיא תהיה מוכנה לעבור מפה ותעשה הכל כדי שלא ידיחו אותי כי היא תרגיש אשמה אבל לא יכולתי לתת לה לעשות משהו כזה.

PrideWhere stories live. Discover now