Pride

פרק 4- נסיון ראשון

***נקודת המבט של איימי***

פתחתי את העיניים לאט והבטתי בשעון שעל היד שלי. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר. מעולה. כולם בחדר שלי כבר ישנו שינה עמוקה. נעמדתי לאט וסגרתי את התיק שלי בשקט לפני שהורדתי את השעון ומיהרתי לצאת החוצה מהחדר. יצאתי בשקט החוצה לחושך וסגרתי את הדלת מאחורי. הרחבה הייתה ריקה וחשוכה כל כך. התחלתי ללכת בשקט, לא ידעתי לאן, פשוט הלכתי. הלכתי לאותה כיתה שהייתי בה היום בבוקר וקיוויתי שיהיה שם משהו שיהיה אפשר להעזר בו כדי להעיף ממני את הצמיד המחורבן הזה. נכנסתי לכיתה אבל לא היה שם כלום, אז המשכתי ללכת ברחבי הבסיס וניסיתי להבין קצת את המקום. לא היו הרבה אנשים ערים שהסתובבו וגם מי שכן לא הכי הבחין בי. נכנסתי לחדר האוכל השומם ומשם נכנסתי למטבח. התחלתי להסתובב בין הכלים השונים עד שמצאתי מן מספריים גדולות שהיו יכולות להיות טובות. ירדתי למטה לקרסול וניסיתי בכוח העיף את הצמיד. ״פאק!״ אמרתי בכאב כשהרגשתי שחתכתי את עצמי, אז עצרתי לרגע והמשכתי לנסות. לחצתי כל כך חזק וכבר הרגשתי את כל הדם מתערבב עם הצמיד אבל לא היה לי אכפת ולבסוף באמת הצלחתי להעיף את הצמיד ממני ומיד חייכתי. ״יש!״ לחשתי בשקט. השארתי את הצמיד באחד הסירים ומיד מיהרתי לצאת החוצה. התחלתי שוב ללכת ברחבי הבסיס כדי לנסות למצוא מפה את היציאה. לעזאזל המקום הזה עצום!

מיד הרגשתי יד אחת על הפה שלי ויד אחרת מושכת אותי לתוך חדר ואם לא הייתה לי יד על הפה הייתי צורחת מבהלה מיד. כשהידיים האלה ירדו ממני הסתובבתי מיד כדי את ג׳יימס מסתכל עלי בשוק ואני הסתכלתי עליו בשוק יותר כשהוא היה עם טרנינג אפורות כמו שלי וחולצה לבנה גם היא בדיוק כמו שלי. ״מה את עושה?!״ הוא אמר מסתכל עלי בשוק. ״עפה מפה!״ אמרתי מנסה לא לצעוק ועכשיו הבנתי שאני בחדר שינה שהיה נראה קצת יותר טוב משלי והוא היה לפחות חדר אישי. אני בחדר של ג׳יימס?
״איימי את לא יכולה לצאת מפה! אין פה כלום ברדיוס של אלפי קילומטרים!״ הוא אמר מנסה לא לצעוק ואז הוא הסתכל לכיוון הרגל שלי וראה שהצמיד לא שם, ורק עכשיו שמתי לב שכל הרגל שלי מדממת. ״פאק״ הוא אמר נאנח. ״אם מפקד הפלוגה יגלה על זה את תסבלי יותר משאת חושבת״ הוא הסביר לי. ״איפה הצמיד?״ הוא שאל. ״באחד הסירים במטבח״ אמרתי וראיתי איך הוא החזיק את העיניים כשהיה מתוסכל. ״תעופי מהר לחדר שלך ותתפללי שאף אחד אחר לא יגלה עד שאמצא לך צמיד חדש״ הוא אמר עצבני ומיהר אותי לצאת מהחדר שלו.
לעזאזל! התחלתי לחזור לחדר שלי עצבנית ופתאום שמעתי אזעקה בכל רחבי הבסיס שגרמה ללב שלי לוותר על פעימה. ״פאק״ אמרתי ממהרת לרוץ לחדר שלי ממה שהצלחתי להבין איפה הוא. נכנסתי במהירות לחדר וכולם כבר היו ערים ומבוהלים. ״איפה היית?!״ רוזי שאלה אותי כשהם לא הבינו מה קורה וגם אני לא. האזעקה היא בגללי?? כל הבסיס התעורר בגללי??

״כל החיילים לצאת לרחבה עכשיו!״ מפקד הפלוגה צעק במגפון. שיט. מיהרנו כולנו לצאת לרחבה ועמדנו בשורה. טיפה של אור התחיל לצאת החוצה כשבטח כבר התחיל להעלות הבוקר.
האזעקה הפסיקה בהדרגה ועמדנו שם בדממה. כולם היו כל כך בשוק מהשינה. כל המפקדים היו שם כבר על מדים כולל ג׳יימס שלא הצלחתי להגיד מה המבט שלו אומר. המפקד הסתכל עלינו ולאט והתחיל לספור אותנו בשקט.
״מישהו חושב שהוא יכול לברוח מפה?״ הוא שאל והלב שלי כבר דפק. ״שאלתי שאלה!״
״לא המפקד!״ כולם צעקו. ״אז למה מישהו בכל זאת ניסה?״ הוא שאל והרגשתי את חברי המחלקה שלי מסתכלים עלי בשקט. ״ממליץ למי שניסה להזדהות עכשיו״ הוא המשיך עובר ביננו. שתקתי. מה יכולתי להגיד?? הסתכלתי על ג׳יימס שהסתכל עלי בחזרה וניסיתי להבין מה המבט שלו אומר.