Pride

פרק 9- שיעור חשוב

***נקודת המבט של איימי***

אחרי כמה זמן הגשתי תלונה על שלושת הנערים. ג׳יימס דיוויד וברייס העידו ואחרי כמה ימים הם נשפטו בבית משפט צבאי ונשלחו לכלא צבאי לנוער עם עבודות שירות למשך שנה, שם גם יסיימו את ההכשרה שלהם שהיו אמורים לסיים כאן. שמחתי שהכל עבר דרך הצבא, כי התמודדות עם משפט אזרחי היה הרבה יותר ארוך ומייגע ולא רציתי להכנס לסיפור הזה מה שגם זה לא היה באמת אונס כי הם לא הספיקו. למזלי. וגם לא רציתי שההורים שלי ידעו. ידעתי שאני עוד אצטרך להעיד במשפט קצר אבל יש קצת זמן עד שזה יגיע וניסיתי לא לחשוב על זה בינתיים.

מפקד הפלוגה לא דיבר איתי על זה כי ידעתי שזה לא התפקיד שלו ובגלל זה ג׳יימס היה משגיח עלי יותר ובכללי ראיתי שכל מפקד משגיח על בנות המחלקה שלו קצת יותר. אבל עדיין היה ביננו דיסטנס דיי קשוח וזה היה כאילו מעולם לא ישנו יחד אבל דיי הבנתי את זה. זה היה בלהט הרגע והוא דיי הציל אותי מאונס והייתי נסערת כל כך.
חשבתי הרבה על מה שעברתי, על שהצלחתי להתמודד עם זכרונות מהעבר עם דוד שלי ועל שהצלחתי לצאת בראש דיי מורם ממה שקרה. חשבתי על זה הרבה והתחלתי לכתוב לעצמי כל מיני דברים במחברת וזה עזר לי להתמודד עם המצב ועזר לי לפרוק לעצמי.
״המפקד ג׳יימס?״ אמרתי לו כשקמתי אליו אחרי ארוחת הצהריים, הוא הסתכל למטה אלי במבט אדיש וחיכה שאדבר. ״רציתי לדעת אם אני יכולה להעביר שיעור היום בערב?״ אני יודעת שזה לא קורה כמעט, ובדרך כלל זה ניתן לחיילים כעונש, להעביר שיעור על משהו ספציפי, אבל הרגשתי הפעם שזה משהו חשוב שאני צריכה לדבר עליו. אף אחד לא דיבר איתי על מה שקרה וידעתי שזה מסתובב באוויר וחוץ מזה שהיה לי חשוב להגיד את מה שהיה לי על הלב.
הוא הסתכל עלי קצת מופתע, ״על מה את רוצה להעביר שיעור?״ הוא שאל עם טון יציב. ״על הטרדה מינית״ אמרתי אבל הוא לא שינה הבעת פנים. ״אוקיי... היום בעשר בלילה״ הוא אמר כשהסתכל בשעון שלו והלך משם.

*********************

עמדתי מול הכיתה כשכל החיילים מהפלוגה התחילו להתיישב, וגם המפקדים ישבו בצד בשורה, בלי מפקד הפלוגה שלא היה נוכח תמיד בכל סיטואציה. הייתי קצת לחוצה אני מודה. לא עשיתי דבר כזה בערך מכיתה ח׳. אבל ידעתי שזה חשוב, וידעתי שזה ישב לי על הלב וידעתי שרציתי לדבר עם כל הבנות השונות כשכל אחת הגיע ממקום אחר, והרוב עם רקע דיי בעייתי... מה שהיה אפילו חשוב יותר. רציתי שגם הבנים ישמעו, שישמעו מה אנחנו עוברות, וידעתי שזה חייב להאמר. גם אם אנחנו במסגרת צבאית, אולי דווקא בגלל שאנחנו במסגרת צבאית, שהמשמעת והחינוך פה הם דיי מעל הכל.

״איימי יש לך רבע שעה״ דייויד אמר כשהסתכל בשעון שלו ואז הסתכל עלי. נשמתי כמה נשימות כשהסתכלתי על הכיתה והמחברת שבה כתבתי דברים הייתה בידי. ״היי״ אמרתי מרגישה קצת מובכת במעמד. ״אני יודעת שאתם יודעים מה עברתי, ואני גם יודעת שכולם דיי מתעלמים מזה״ התחלתי להגיד וראיתי שהחיילים כבר התחילו להביע התעניינות. ״אבל אסור לכם להתעלם מזה.. וגם אני לא אמורה״ המשכתי לא בדיוק יודעת מה להגיב.
״אחת מתוך שלוש נשים עוברת הטרדה מינית במהלך חייה״ הסברתי. ״אחת מכל חמישה עוברת אונס..״ המשכתי להסביר וכבר ראיתי שיש התעניינות. ״רק אנחנו בחדר הזה אחת עשרה בנות. זה אומר שעקרונית, כמעט ארבע בנות מאיתנו עברו הטרדה מינית בחיינו, ושתי בנות נאנסו״ המילים האלה היו לי קשות, אבל ידעתי שהן חייבות להאמר. ראיתי שהם היו דיי בהלם, והמפקדים שמרו על מבט אדיש כמו תמיד.