Pride

פרק 19- סיוטים

***נקודת המבט של איימי***

״די!!״ צרחתי כשהגרון שלי שרף. הרגשתי איך הוא מפשיט אותי בכוח ומצמיד אותי למיטה. הייתי כל כך קטנה, הרגשתי כמו נמלה ולא יכולתי לעשות כלום. העיניים שלי שרפו וכבר לא היה לי קול, הרגשתי כאילו הייתי אילמת. ״תפסיק תעזוב אותי!״ צרחתי ובכיתי ובעטתי לכל מקום, עד שפתאום כבר לא יכולתי לנשום והתחלתי לראות שחור לגמרי.

קמתי בבת אחת בבהלה ונשמתי עמוק וחזק. ״פאק״ אמרתי בשקט כשהבנתי שאני בחדר בבסיס ופשוט חלמתי חלום רע. הזעתי כולי והעיניים שלי דמעו לגמרי. כולם ישנו וכל החדר היה חשוך ושקט ולקח לי כמה שניות להתאפס, אבל לא הצלחתי. הלב שלי דפק בחוזקה והאירועים מהחלום לא עזבו אותי. נשמתי כמה שניות לפני שנעמדתי ויצאתי מהחדר. הסתכלתי על הירח ונשמתי מהאוויר הקר לפני ששוב פרצתי בבכי מלא בחרדה. התיישבתי על הריצפה מחוץ לחדר ובכיתי לתוך שרוולי הסווטשירט הרחבים שלי, רק מנסה לנקות ממני את כל הזכרונות שמגיעים לי לסיוטים.
״איימי״ שמעתי את הקול של ברייס ממהר אלי והוא מיד רץ לכיווני, אני רק בכיתי חזק לא מצליחה לעצור את הדמעות. ״איימי מה קרה?״ הוא שאל מודאג והוריד את הידיים שלי לצדדים כדי שיוכל להסתכל עלי אבל הפרצוף שלי היה מלא בדמעות. הוא הרים אותי וניגב לי את הדמעות בשקט כשניסה להריע אותי לאט. ״תנשמי עמוק״ הוא אמר מלטף לי מעט את הראש ולאט לאט ניסיתי להרגיע את הנשימות והבכי שלי שזרם ללא מעצורים.

״נרגעת?״ הוא שאל כשהחזיק לי בפנים, הסתכלתי למעלה עליו עדיין עם דמעות בעיניים אבל כבר נשמתי קצת יותר טוב והנהנתי בשקט. ״את רוצה שאני אקרא לג׳יימס?״ הוא שאל אבל מיד קפצתי ״לא!״ אמרתי כשהבן אדם האחרון שרציתי לראות היה ג'יימס. ״אוקיי.. בואי״ הוא נאנח כשהחזיק לי בעדינות ביד והתחיל ללכת איתי לתוך היער. הלכנו בשקט עד ששמעתי נהר קטן זורם ממולינו והוא התיישב שם, מסמן לי לשבת לידו. ״שבי״ הוא אמר וככה עשיתי, מרגישה קצת מוזר להיות לידו פה. ״את רוצה לדבר על זה?״ הוא שאל ונאנחתי לרגע כשהנדתי בראשי. ״סתם.. חלום רע״ אמרתי כשהסתכלתי על המים שמעט הראו את ההשתקפות של הירח. ״מה היה בו?״ הוא שאל בטון רגוע ועבר יותר מדי זמן מאז ששמעתי מפקד מדבר אלי בטון כזה. נזכרתי שוב בחלום והלב שלי נצבט והעיניים שלי שוב התמלאו בדמעות. ״אונס״ אמרתי חנוקה ומיד שוב התחלתי לבכות, ברייס מיהר לחבק אותי מה שהיה ממש מוזר כי אני יודעת שהם לא אמורים לחבק אותנו וזה בדיוק מה שקרה לי עם ג'יימס. ״איימי״ הוא ניסה להרגיע שוב את הבכי שלי, ״זה בגלל הבנים?״ הוא שאל ונאנחתי בשקט, ״לא יודעת.. אולי...״ נאנחתי מנסה להרגיע את הדמעות שלי כשמשכתי באף. לא רציתי לספר לו על דוד שלי.. אני גם ככה מתחרטת על שסיפרתי לג׳יימס על זה. ״דיברת על זה עם ג׳יימס?״ הוא שאל אבל הנדתי בראשי, ״אני לא כל כך מרגישה בנוח לדבר איתו... בבקשה אל תגיד לו אוקיי?״ ביקשתי, ראיתי איך הוא מהסס לרגע אבל אז מהנהן ושוב מלטף אותי בראש. ״בואי נחזור.. את צריכה לישון״ הוא אמר כשנעמד ועזר לי לעמוד גם כשתפס בידי. התחלנו לחזור חזרה לחדרים והוא נעמד מולי ליד הדלת לפני שנכנסתי פנימה. ״שתדעי שאת יכולה להגיע אלי לחדר אם משהו קורה, אוקיי?״ הוא שאל בשקט והנהנתי לאט. זה בדיוק מה שג׳יימס אמר לי גם... אני כבר לא יודעת אם אני יכולה בכלל לסמוך עליהם יותר. ״תודה המפקד״ אמרתי בשקט, ״לילה טוב״ הוא אמר כשהעביר יד על השיער שלי לפני שנכנסתי פנימה.
איזה לילה מוזר.. מקווה שאצליח לחזור לישון בלי לחלום שוב דברים כאלה.