***נקודת המבט של ג׳יימס***
ניסיתי כל כך להסתיר את החיוך כשראיתי את איימי זוחלת בבוץ של מסלול המכשולים. היא וכל הפלוגה תכף צריכים לעבור אותו ואני יודע שאיימי יכולה. עמדתי בסוף כשראיתי איך היא מסיימת את כל שביל הבוץ ומיד עוברת לטיפוס הקיר והופתעתי לראות שהיא עשתה את זה בלי בעיה.. אחרי זה חיכה להם עוד סולם חבלים, מקבילים, מדרגות וגם חבל הטיפוס מה שידעתי שאיימי שונאת ממש.
ראיתי הרבה כאלה שכבר היו ממש קרובים לעבור את המסלול בזמן וכאלה שהיו ממש רחוקים והיו צריכים עוד הרבה עבודה... אני יודע שהם לא באמת מתגייסים לצבא והם כאן רק בשביל המסגרת אבל יש משהו במסלול המכשולים הזה שמשנה הרבה אנשים. בהתחלה אתה מגיע אליו בעצבים ולא אכפת לך מזה בכלל.. אחרי זה כשמתחילים להתאמן אתה כאילו בתחרות עם עצמך, וכל מה שאכפת לך זה להיות טוב יותר כדי להצליח... וכשאתה מצליח אתה מוכיח לעצמך שאתה שווה הרבה יותר ממה שחשבת. ראיתי כבר הרבה נערים שזה שינה אותם לגמרי. יכולתי לראות את זה כבר מתחיל לעבוד על חלק מהם.
ראיתי את איימי רצה אלי כשעמדתי בקו הסיום, מסתכל על השעון שלי ומודד להם זמן. כל מפקד מדד למחלקה שלו.
איימי רצה אלי מתנשפת ונעצרה מולי כדי שאעצור את הזמן. קייסי ורוזי עוד נשארו מאחור ושלושת הבנים כבר סיימו את המסלול לפני דקה. ״שבע דקות וחמישים שניות״ אמרתי לה אחרי שהסתכלתי בשעון, היא התנשפה אבל חייכה חיוך גדול. זה בדיוק מה שדיברתי עליו. בפעם שעברה היא עשתה את זה בדקה אחת יותר... זה בטח לגמרי גרם לה להרגיש טוב. ״יש!״ היא אמרה מתנשפת בחוזקה. ״את תצליחי״ אמרתי לה והיא הסתכלה למעלה אלי בעיניים גדולות ומחייכות. ״לכי לשתות״ אמרתי כששמתי את היד שלי על על צד העורף שלה והחלקתי את האצבע שלי על הלחי שלה. ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה פה ולגעת בה יותר מדי אז רק קרצתי לה והורדתי את היד לפני שהיא הלכה משם לשתות.
אחרי דקה הגיעה גם קייסי ואחריה בכמה שניות הגיעו רוזי וגם הן התנשפו מאוד וידעתי שעם עוד קצת עבודה גם הן יצליחו לעבור את זה.
הם ישבו כל המחלקה שלי ליד אחת הפרגולות ושתו מים, הם חייכו וצחקו בינהם ושמחתי לראות איך הם מסתדרים ממש טוב. אני מכיר גם ממחזורים קודמים הרבה מחלקות שממש לא הסתדרו בינהם והיו הרבה ריבים, ברמה שלפעמים פחדנו לתת להם לישון באותו החדר. פה המקרה היה ממש יוצא דופן. הבנים של המחלקה שלי הם אולי הכי גברים במחזור הזה וממש כיבדתי אותם כי ראיתי שיש להם ראש על הכפתיים, גם בדרך בה הם כיבדו את הבנות של המחלקה.
הלכתי אליהם אחרי שראיתי שהם קצת נרגעו והם מיד השתתקו והסתכלו עלי. ״קייסי הכל בסדר?״ שאלתי כשראיתי שהיא אדומה לגמרי והמחלקה מיד צחקה. ידעתי שזה גם קצת בגללי וגם קצת בגלל הריצה וידעתי שזה יצחיק אותם. כן, ברור שידעתי שקייסי נמשכת אלי. כל מפקד מזהה את זה על החיילות שלו אבל זה בסדר כי אני יודע שזה רגיל זה אף פעם לא אומר באמת יותר מדי. ״כן המפקד.. אני פשוט.. חם לי״ היא אמרה גורמת להם לצחוק ואני נשבע שהייתי צריך להחזיק את עצמי קצת. ״אני מקווה שאתם בטוב עם המסלול״ אמרתי והם אמרו ״כן המפקד״ במפוזר. אנחנו כבר לא בשלב הזה שהם צריכים לעמוד לי דום ולצעוק כן המפקד. אני יודע שזה ככה בהתחלה כדי קצת להרתיע ועכשיו הדיסטאנס קצת ירד.
YOU ARE READING
Pride
Roman d'amourאיימי בת ה17 נערה בעייתית עם הורים עשירים. לא אכפת לה מארוחות חשובות או אנשים חשובים, היא מסתובבת עם נערים מפוקפקים ועושה דברים פרועים, עד שלהורים שלה כבר אין ברירה והם שולחים אותה לפנימייה צבאית. גם שם היא עושה הרבה בלאגן ופוגשת בנערים כמוהה, אבל י...
