Pride

פרק 13- הר געש

***נקודת המבט של איימי***

לבשתי מעלי את המכנס הקצר והחולצה הלבנה ונעלי את נעלי הספורט כשישבתי על המיטה. ״אני חייבת חופש״ קייסי התלוננה. ״אין פה חופשות תתרגלי״ מייסון אמר לה כשכולנו עלינו על בגדי ספורט. יצאנו החוצה לרחבה לפני שמפקד הפלוגה חילק אותנו לקבוצות.. כמובן שהייתי בקבוצה של ג׳יימס שהתנהג ממש מוזר כבר הרבה זמן. הוא כאילו היה בדיסטאנס איתי יותר מאשר כל אחד אחר וזה היה מרגיז. לא עשיתי לו שום דבר ובכל זאת אני סובלת יותר מכולם. ״קדימה בקצב מהיר״ שמעתי את המפקד דיוויד אומר לקבוצה שלו כשהם התחילו לרוץ מעט לפנינו ואז גם אנחנו התחלנו לרוץ אחרי ג׳יימס שרק הגביר והגביר קצב.
הרגליים שלי עדיין כאבו מהמכשול של הקיר, כי כל פעם שניסיתי לקפוץ על הקיר הברך שלי השתפשפה בה וקיבלה מכות וסימנים כחולים וקצת היה קשה לרוץ ככה. במיוחד כשאני המשכתי לעשות הקיר הזה עוד שעתיים אחרי כולם.

״את בסדר?״ ג׳יידן שאל אותי, הוא חייל במחלקה שתיים תחת אנדרו. ״כן..״ נאנחתי למרות שלא היה לי כוח. ״את רוצה לעצור רגע? אני אבקש מג׳יימס בשבילך״ הוא אמר וישר הנדתי בראשי. ״לא אני בסדר״ אמרתי מתנשפת כשלא היה לי כוח לדבר תוך כדי ריצה מהירה. רצנו על סלעים וגבעות והכל היה כל כך לא נוח ומעייף. ״אם את צריכה עזרה תקחי את היד שלי אני אסחוב אותך קצת בעלייה״ הוא אמר עם חיוך קטן והנהנתי וניסיתי לחייך גם למרות שהייתי גמורה.
אחרי כמה דקות כשהגענו לעלייה גדולה הרגשתי את הרגליים שלי כבר מתחננות שאעצור אבל ידעתי שאני לא יכולה והם ישר יחשמלו אותי או משהו, וידעתי שג׳יימס בטוח יהנה להתעלל בי.

התנשמתי בכבדות והרגשתי כל כך עייפה, העלייה הייתה כל כך תלולה. הרגשתי לרגע את היד של ג׳יידן מחליקה לשלי ואוחזת אותה בעדינות כשהוא סחב אותי למעלה והאמת שזה ממש עזר. ״תודה״ נאנחתי כשרצנו ביחד עם ידיים משולבות וזה הרגיש קצת מוזר אבל משום מה זה הרגיש טוב.
אחרי שעברנו את העלייה התחלנו להמשיך לרוץ בדרך מתונה ג׳יידן עזב לי את היד וברגע אחד הרגשתי את הרגל שלי נתקעת בחתיכת עץ ומיד נפלתי עליה כשכל הרגל שלי השתפשפה עליה והתחילה לדמם. ״פאק״ נאנחתי לעצמי וג׳יידן ישר עצר והתכופף אלי. ״את בסדר?״ הוא שאל מתנשף מעט והנהנתי. ״אני בסדר״ אמרתי מנסה לקום אבל הרגל שלי עדיין דיממה. ״את לא יכולה לרוץ ככה״ הוא אמר קצת אפילו גורם ללב שלי להתחמם. הוא היה כל כך נחמד אלי וזה היה חסר לי משום מה. ״בואי, אני אעזור לך לקום״ הוא אמר כשליפף את היד שלי סביבו והתכוון להעמיד אותי אבל ג׳יימס מיד התקרב אלינו. ״ג׳יידן תעזוב אותה״ הוא אמר בקול קר ואדיש כשהפסיק לרוץ ונעמד על ידינו. ״אבל היא נפצעה״ הוא אמר ושמחתי לשם שינוי שמישהו פה דואג לי. ״אני איתה. תחזור לקבוצה תתחילו לרוץ אחרי דיוויד״ הוא אמר וג׳יידן נתן לי מבט אחרון, ונתתי לו מבט של ׳זה בסדר תלך׳ לפני שהוא המשיך לרוץ לקבוצה שלנו שכבר הייתה מקדימה. ״מה קרה?״ ג׳יימס שאל בטון אדיש ששנאתי. ״כלום, נפלתי. אני בסדר״ אמרתי ונעמדתי לבד, הרגל לא כאבה לי מדי היא פשוט דיממה הרבה. ג׳יימס הוריד מעצמו את החולצה, חושף גוף מדהים ומזיע שממש הקשה עלי שלא להסתכל והוא ירד לרגל שלי כדי לעשות קשר חזק סביב הפצע המדמם לפני שניגב אותו מעט ואני פשוט עמדתי שם דיי במבוכה ולא בטוחה מה אני אמורה לעשות או להגיד. ״מה יש לך עם ג׳יידן?״ הוא שאל תוך כדי שטיפל לי ברגל. מה? השאלה הזאת גרמה לי להרגיש מוזר. ״כלום, מה זאת אומרת?״ שאלתי לא מבינה את השאלה כל כך. ״ראיתי אתכם מחזיקים ידיים קודם. כדאי שתדעי שזה אסור״ הוא אמר אפילו לא מסתכל עלי, רק ממשיך ללחוץ לי על הרגל. ״מה? אני לא מבינה״ אמרתי מבולבלת מאוד. הוא התרומם שוב ועמד מולי כשהסתכל ישר אלי עם מבט לא ברור, ״אסור לכם להיות יחד. להתנשק להתחבק או להחזיק ידיים, בטח שלא לשכב״ הוא אמר משאיר אותי מעט מופתעת. את כל זה הוא הסיק מזה שג׳ייסון עזר לי לרוץ את העלייה? ״אוקיי סליחה״ אמרתי כשלא באמת ידעתי מה להגיד. רציתי להגיד לו שכלום לא קורה ביננו אבל זה לא באמת עניינו. ״את יכולה לרוץ?״ הוא שאל והנהנתי לפני שהוא התחיל לרוץ ואני רצתי אחריו, צופה בגב השרירי והשזוף שלו כשהוא רץ מלפניי והבחנתי בקעקוע יפה של נשר עף עם כנפיים מרהיבות על הגב שלו קרוב לעורף שלא הבחנתי בו לפני. הוא לא היה גדול מדי אבל היה ניתן להבחין בו. הוא היה נראה כל כך טוב שזה היה מעצבן. שנאתי על שלא זכרתי איך הייתה הנשיקה ביננו מרוב שהיא הייתה כל כך מהירה ומבלבלת. זה היה כל כך מפתיע שלא הספקתי להנות מזה אפילו.