היא והעיניים האפורות-פאנפיק דרמיוני

חלום או חיזיון?

דראקו התעורר בפתאומיות מהגשם החזק על חלונו.

'זה היה חלום? או חיזיון?'

שאל את עצמו דראקו. אך לא יכל לקבל תשובה.

אבל הוא קיווה שהאפשרות השנייה טועה.

הוא שם לב לדמות נשית עם שיער סבוך שוכבת על ידו.

זה חלום.

עכשיו דראקו יכל להחליט.

הנה הרמיוני, עדיין בשנות העשרים לחייה.

דראקו התקרב ונתן נשיקה להרמיוני על הכתף.

הרמיוני זזה והתעוררה. "מוקדם, דראקו. תחזור לישון."

"לא הייתי מתעורר אם לא היית מעיפה אותי מהמיטה!"

"אני?" התפלאה הרמיוני.

"אל תתביישי לי עכשיו." נהנה דראקו לעבוד על הרמיוני.

"אוך, איזה מעצבן." מילמלה הרמיוני.

דראקו שמע, אבל בחר להתעלם "תגידי, אפשר לשאול אותך משהו?"

"בטח. מה זה?"

"אהמ, את היית מתישהו מתחתנת עם וויזלי?" שאל דראקו כדי להיות בטוח שזה חלום.

"אהממ לא נראה לי. למה?"

"סתם מתוך סקרנות."

"אוקיי...עכשיו אני יתן לך שאלה."

'מה יש לה כבר לשאול אותי?'

"נו?"

"האם אי פעם אתה היית רואה את עצמך מתחתן עם גרינגרס?"

"אסטוריה גרינגרס? בחיים לא." אמר דראקו במהירות. "למה את שואלת?"

"כי אני והיא בערך אותו סגנון. אז לא?"

"לא." חייך דראקו "את הרבה יותר יפה ממנה" אמר ונתן לה נשיקה על השפתיים.

הרמיוני חייכה, "עכשיו צריך לישון. יש לנו טיול ארוך מחר."
___________________________________________

"נו, דראקו! אנחנו נאחר!" צעקה הרמיוני מהקומה למטה.

"הרמיוני, השיער הזה צריך טיפוח." אמר דראקו ברוגע.

הרמיוני גילגלה עיניים.

"את מגלגלת עיניים עכשיו, נכון?" צעק בערמומיות מהמקלחת.

"אתה בא?"

"אני פה." ירד דראקו למטבח עם בגדי המוגלגים שהרמיוני קנתה לו.

"תודה רבה באמת. בוא, אנחנו צריכים להגיע לטיסה!" זירזה את דראקו הרמיוני.

"למה אנחנו לא יכולים פשוט להתעתק?"

הרמיוני חייכה בביישנות, "אני אף פעם לא טסתי אז..."

דראקו גילגל עיניים ומילמל "ממש תסביכי ילדות"
___________________________________________