מנגינות מכושפות

פרק 36

"פגשתי אותה במועדון בסוהו, היכן שלשמפניה יש טעם של קוקה קולה."

סונטה עצמה את עיניה וניסתה לדמיין את המפגש. מסך שחור עלה מולה עיניה.

"היא ניגשה אליי והזמינה אותי לרקוד איתה."

הוא חייך חיוך חולמני.

סונטה העירה שאימה מעולם לא רקדה ולא יצאה למועדונים.

הוא צריך להפסיק לשגע את המוח שלה בשטויות. גם ככה הימים האחרונים קשים בשבילה, היא מרגישה שהיא מאבדת את עצמה..

"את לא מכירה את אימא שלך, כנראה." הוא אמר.

סונטה ענתה שהיא מכירה אותה יותר טוב ממנו ובטח הוא היה שתוי ומסומם והאורות העמומים מנעו ממנו לראות את האמת. היא לא יודעת עם מי הוא נפגש, אבל זו בטח לא הייתה אימא שלה

"אז בכל מקרה, רקדנו קצת, היא רקדנית טובה- כמעט כמוך."

סונטה הסמיקה וענתה שאם באמת הייתה רקדנית טובה, היא לא הייתה נופלת על הבמה ומעקמת את הרגל שלה.

"אחר כך לקחתי אותה לדירה שלי... את יודעת.."

סונטה הרימה גבותיה.

"באמת? אתה יודע שהיא נשואה?. היא עזבה את הבית, אבל ההורים שלי אף פעם לא התגרשו..."

קאלירו צחק והשיב שהיא לא אמרה לו דבר, ובכל מקרה הוא לא היה מסרב. זו רק פעם אחת וזה לא כזה נורא והוא לא היה יכול לומר לא לריח שלה. היא השתמשה בבושם שגרם לראש שלו להסתחרר

סונטה רצתה לשאול אותו מה יקרה אם פעם אחת תלך עם מישהו אחר. רק פעם אחת.

אך היא שמרה את השאלה לעצמה, כדי לא לסטות מהנושא.

"דיברנו כל הלילה." אמר קאלירו. "טוב, היא דיברה בעיקר, אני רק הקשבתי לה."

"היא הזכירה אותי?" שאלה סונטה.

קאלירו הניד את ראשו. "אף לא מילה קטנה עלייך."

סונטה בלעה את רוקה.

אבא תמיד אמר שלא אכפת לה ממני, היא חשבה.

"אז מאיפה אתה יודע שהיא אמא שלי? היא לא הזכירה אותי בכלל."

קאלירו ענה שזה לא קשה לזהות, הן שכפול אחת של השנייה.

האף הכפתורי, השפתיים האלה שכל כך כיף לנשק, העיניים הגשומות האלה.

סונטה פרצה בצחוק מתגלגל. היא ואימא שלה דומות? אולי בחלומות. פנייה הפכו אדומות והיא צעקה עליו שיפסיק לשקר לה ויספר לה את האמת.

"אני אומר את האמת, סון-סון."

"אל תקרא לי ככה!" היא נעמדה.

קאלירו השיב שהוא יקרא לה איך שהוא רוצה לקרוא לה, כי היא כולה שלו.

והוא יכניס לה לתוך הראש איזה מילים שהוא רוצה.

ואם היא לא מוכנה לשמוע את האמת, היא מוזמנת לסתום את האוזניים שלה ולהמשיך לחיות בשקר.
הראש שלה כאב, והיא רק רצתה לחזור הביתה. היא לא הבינה על מה החבר שלה מדבר והיא גם לא רצתה להבין. קאלירו המשיך לדבר, אך היא לא הקשיבה לו.

"סונטה. את לא רוצה לשמוע איך המפוחית הגיעה אליי?"

"לא." אמרה סונטה, "אני לא רוצה לשמוע שקרים. אמא שלי הייתה שונאת מוזיקה, היא הייתה משתגעת כשהייתי מנגנת בפסנתר, ולמה שהיא בכלל תיתן לך את המפוחית שלי?."

"אני לא יודע. היא התעקשה שאני אקח אותה."

"אתה עדיין בקשר איתה?" שאלה סונטה.

קאלירו ענה בעצב שהיא נעלמה אחרי הלילה שלהם ביחד. הוא התעורר והמיטה הייתה ריקה.

"חיפשתי אותה אבל לא הצלחתי למצוא בשום מקום... כאילו היא לא קיימת."

ליבה של סונטה הלם בחוזקה.

"זה טיפשי, אנשים לא נעלמים סתם ככה."

קאלירו שיחק בשערותיה וענה שהיא צודקת, אנשים באמת לא נעלמים סתם ככה, אבל אמא שלה לא הייתה אישה רגילה.
"אז מה היא הייתה?" שאלה סונטה, בסקרנות.
"אני לא יכול לספר לך." קאלירו הניח יד על ליבו. "היא השביעה אותי לא לגלות לך."
סונטה ענתה שהיא לא מאמינה בשבועות והוא יכול לספר לה, אחרי הכל, זכותה לדעת.
בטח הייתה ערפדית או איזו מפלצת משונה.
"סונטה, אני מצטער." קאלירו חפר בורות בחול. "אני באמת לאיכול."
"אבל רגע.." סונטה נזכרה לפתע במה שאמר בתחילת השיחה, על כך שאימה אפילו לא הזכירה אותה פעם אחת והיא שאלה את קאלירו על כך.
"היא לא הזכירה אותך במילים, היא דיברה עלייך עם מנגינה."
"קאלירו, לא נפגשת עם אמא שלי." אמרה סונטה, "אמרתי לך כבר שהיא הייתה שונאת לשמוע אותי מנגנת, היא הייתה מכה אותי כשרק העזתי להביט לעבר הפסנתר. אז תפסיק להמציא סיפורים ותגיד לי את האמת."
קאלירו ענה שהוא אומר רק את האמת.
הוא באמת נפגש עם אמה, אבל לא זו שהיא מכירה, אלא מישהי אחרת.
"מה?" שאלה סונטה.
"נפגשתי עם האימא הביולוגית שלך, סונטה, אם זה יותר ברור... חשבתי שההורים שלך סיפרו לך את הסיפור."
סונטה ענתה שהם לא סיפרו לה שום דבר והיא לא מבינה איך הוא יודע עלייה דברים כאלה.
למה הוא יודע והיא לא? היא לקחה צעד אחורה, מפוחדת.
קאלירו נראה בעיניה אדם זר שיודע עליה יותר מדי.
"אני מאומצת?" שאלה, "אז מי האמא האמתית שלי, קאלירו? לפחות תגיד לי מה השם שלה."
קאלירו ענה שהיא מאומצת, למזלה אימצו אותה אנשים טובים, זה הרושם שיש לו מההיכרות הקצרה עם אביה. הוא חיבק אותה ומחה את הדמעות מעיניה.
"אל תבכי, סונטה..." ביקש, "הכל בסדר, לא רציתי לספר לך כי לא ידעתי איך תעכלי את הבשורה הזו."
סונטה ענתה שהיא יכולה להתמודד, למרות שזה קשה לדעת שהאנשים שקראה להם "הורים." הם לא באמת ההורים שלה וזה מוזר שקאלירו ידע לפנייה.
"אמא שלך סיפרה לי." אמר בשקט. הוא הרגיש את המצפון מנכר בו. זה באמת לא הוגן שהוא יודע לפניה.
"למה היא לא רצתה לגדל אותי?" שאלה סונטה, היא הרגישה שליבה בוער מכעס כלפי האישה שלא הכירה, זו שהחליטה לזנוח אותה, אולי היא הייתה מגדלת אותה כמו שצריך.
"היא רצתה, אבל..."
קאלירו פיהק פיהוק רחב ומתח את ידיו. הוא התלבט אם להמשיך את הסיפור, אם כדאי לגלות לה שהיא ניצלה ממוות בתור תינוקת, רק כי אימה המכשפה הסכימה לוותר עלייה בעבור שליטת הכפר, הוא החליט שהיא שמעה מספיק דברים וחוץ מזה, תכף השמש תזרח ויבוא יום חדש שיביא איתו חוויות חדשות וסיפורים חדשים, וכעת, הגיע הזמן לישון.