למרות שהיה זה אמצע היום, הרחובות היו ריקים. סונטה דפקה בדלת וכשלא היה מענה, צלצלה שלושה צלצולים בפעמון הקטן.
מיד הדלת נפתחה לרווחה.
"סונטה!" קאלירו הושיט ידיו כדי לחבק אותה, "ידעתי שתחזרי."
סונטה ענתה שהיא בסך הכל באה אליו כי היא נזכרה ששכחה אצלו משהו, כדאי שלא יפתח ציפיות כי היא לא מתכוונת להישאר.
"לא אכפת לי מה את מתכוונת." הוא צחק והזמין אותה להיכנס פנימה.
"לא, לא." ענתה סונטה, "השארתי פה את נעלי הבלט שלי בפעם האחרונה שנפגשנו ואני רוצה אותן בחזרה. איפה הן?"
קאלירו הבטיח שיגלה לה בתנאי שתספר לו בדיוק איפה היא הייתה ולמה היא ברחה ממנו כאילו הוא איזו מפלצת מרושעת טורפת בני אדם.
"מה אכפת לך?!" שאלה סונטה בכעס, "אל תהייה צבוע, קאלירו. לפני כמה חודשים צעקת שאני אעוף לך מהעיניים. אני יודעת שאתה רק רוצה לנצל אותי. לא אתן לך את התענוג הזה."
"טעיתי." הודה קאלירו, דבר שהיה קשה לו לעשות. הוא תמיד היה מכחיש את הטעויות שלו, מאשים את האחרים, אך הפעם לא הייתה לו ברירה אלא להאשים את עצמו.
מה הוא עוד יכול לעשות?
"את לא יכולה לסלוח לי וזהו?" הוא שאל, "אני יודע שלא הייתי בסדר ובטח יהיה לך קשה להאמין, אבל אני סבלתי לא פחות ממך."
"שקרן! בטח שכבת עם כל הבנות בעיר בזמן שלא היינו ביחד."
קאלירו ענה שהוא לא עשה שום דבר כזה, למרות שהוא יכול.
הוא לא אוהב אף אחת אחרת, רק אותה. הוא סיפר לה שהוא לא הפסיק לחפש אותה בלילה שבו היא נעלמה. לא רק הוא, הוא שלח גם את החברים שלו.
"פתטי." צחקה סונטה ברשעות.
"את לא מבינה בכלל כמה דאגתי לך ואחרי זה, אמרתי לעצמי, איזה טיפש אני שנתתי לך ככה ללכת לבד! ועוד בלילה, בשעות הכי מסוכנות."
סונטה ענתה שהוא באמת טיפש, טיפש מאוד.
והיא באמת פגשה בן אדם שניסה להטריד אותה, אבל למזלה הוא לא הצליח לפגוע בה.
היא ניצלה על ידי זאב.
היא חיכתה לתגובתו המופתעת של קאלירו, אך לא הייתה כזו.
הוא רק שאל אותה מה הייתה הצורה של הירח באותו לילה..
זו חייבת להיות היא. זו לא יכולה להיות מישהי אחרת.
סונטה ענתה שהיא לא זוכרת ובכלל, מה זה משנה מה הייתה הצורה של הירח?
זה רק ירח, הצורה שלו לא אומר שום דבר והוא בעצמו תמיד אמר שהוא לא מאמין בשטויות של הכוכבים ושל האסטרולוגיה.
"זה ידוע שזאבים תוקפים אנשים רעים רק בירח מלא."
"באיזה ספר קראת את זה?" היא התאמצה לבלוע את הצחוק שעלה מתוכה. תכף הוא גם יספר שנשיקה הופכת צפרדע לנסיך או שמי שמשקר צומח לו האף.
"לא קראתי את זה באף ספר." ענה קאלירו. "אני יודע את זה מהניסיון שלי."
סונטה נגעה בראשו, הוא היה מעט חם.
"אני חושבת שאתה צריך לנוח קצת..."
. אני מקווה שהוא לא שתה או אכל משהו רעיל, חשבה . איזה ניסיון בדיוק יכול להיות לו עם זאב? לפי הסיפורים שהוא מספר, הפעמים היחידות בהן יצא ליער היו במהלך מחנות עם המשפחה וההורים שלו בטח לא לקחו אותו לאזור בו מסתתרים זאבים.
"עכשיו, איפה נעלי הבלט שלי נמצאות?"
היא לטשה בו את עיניה. הוא לא הוציא מילה מפיו.
אם באמת היא מתכוונת לעזוב אותו, הוא רוצה שתשאיר לו מזכרת ממנה.
"קאלירו, מה אתה מתכוון לעצבן אותי?" סונטה שיחקה באצבעותיה.
"איפה הנעליים שלי? אני רוצה כבר ללכת!"
"לא טוב לך איתי?" הוא נגע בתלתליה היבשים והיא קפצה בבהלה.
סונטה ענתה שהיא ממהרת, היא בכלל לא התכוונה לבוא אליו. זו הייתה טעות.
"כמו שזו הייתה טעות שהגעת להופעה?" שאל קאלירו. "אני לא מאמין בטעויות, כל דבר קורה בגלל סיבה מסוימת ואת לא מדברת איתי חודש... לא הגיע הזמן שתסלחי לי?"
סונטה נשכה שפתייה.
"אם רק היית יודע..." היא לחשה. הוא באמת חושב שהיא תחזור אליו אחרי מה שעשה לה?
ומצד שני, הפרפרים האלה בבטן. אי אפשר להתכחש אליהם.
היא רוצה אותו, אבל לא.
YOU ARE READING
מנגינות מכושפות
Adventureטעות אחת קטנה מטלטלת את חייה של סונטה. כעת עליה להתרגל לחיים בעיר הגדולה הרחק מכל מה שאהבה והכירה. שם פוגשת סונטה את קאלירו שהופך לחלק מרכזי בחייה. הוא עוזר לה לגלות את הכישרון האבוד שלה ולהגשים את חלומה הגדול, אך עד מהרה היא מגלה שלא הכל זוהר כמו ש...
