פרק 19

27 4 3
                                    


באמצע שיעור הריקוד, הטלפון של סונטה צלצלה. כל הבנות הסתכלו עלייה כאילו היא רצחה מישהו. סונטה התנצלה, היא הוציאה את הטלפון מתוך התיק.
"זו שיחה חשובה..." אמרה, כשראתה את המספר של אביה על הצג. "אני יכולה לענות?"
המורה אישרה לה, כי במילא עוד דקה הן יוצאות להפסקה.
אבל בסוף ההפסקה היא מכבה את הטלפון, לא כולם צריכים לשמוע את הצלצול הקולני שלה.
סונטה יצאה מהחדר והתיישבה על כיסא שהיה פנוי, הרחק מאנשים.
"איפה את?!" נשמע קולו העצבני של אביה, "לא אמרת שאת חוזרת הביתה?"
סונטה ענתה שהיא החליטה להישאר, טוב לה בעיר. הרבה יותר טוב מאשר בכפר, חוץ מזה, היא לא מתכוונת לוותר על החלום שלה.
"השנים שהשקעתי בך לא שוות דבר, אני מבין."
"אני אחזור אחרי ההופעה, מבטיחה."
"אם זה לא יהיה מאוחר מדי..." אמר ארתור בראש כבד. "את רוצה לדבר עם אנג'ל?"
סונטה ענתה שזה בסדר, גם ככה תכף היא צריכה לנתק. היא לא רוצה להעיר אותה.
"המצב עד כדי כך גרוע?" שאלה.
ארתור הוא ניגב את הדמעות בעיניו. "הרופאים אומרים שרק שנה נותרה לה לחיות והיא מדברת רק עלייך, סונטה. היא כל הזמן מדברת עלייך."
סונטה הרגישה את הדמעות מתחילות להיווצר בעינייה, היא מיהרה למחות אותן לפני שהיא נכנסת לשיעור, רק עיניה הנפוחות בישרו על הכאב בליבה.

הבגדים היו זרוקים על הרצפה, ליד הדלת. עיניו של קאלירו בערו בתשוקה.

הוא לחש את שמה.

סונטה הרגישה שהיא נמסה כמו חמאה כשידיו טיילו לכל אורך גופה.

היא שאפה את ריחו המלוח אל ריאותיה.

האוויר היה צבוע בגוונים של זהב, וסונטה הרגישה כאילו היא נוגעת בכוכבים.

קאלירו אהב אותה, כפי שלא אהב אף אחת מעולם.

הוא נתן לה את כולו. כל מה שהיה לו לתת לה. כל טיפה קטנה מהאהבה שלו.

סונטה הרגישה שהיא נמצאת בתוך חלום ולפתע שום דבר אחר לא היה משנה יותר מדי.

היא רק רצתה להישאר לנצח בין זרועותיו, ולבהות בעיניו העמוקות, האינסופיות.

היא השעינה את ראשה על חזהו, והאזינה לפעימות ליבו.
הכל היה מושלם, עד שהוא התהפך.
הוא הדף אותה מעליו.

"תעופי ממני!" קרא.

סונטה צחקה, התקרבה אליו עוד יותר. הפעם הוא השתמש ביותר כוח.

"קאלירו, מה קרה?" היא שאלה.

איך יכול להיות, שככה הוא התהפך?

עיניו בערו ופניו היו אדומות.

"את חירשת או משהו? תעופי מפה, לפני שאראה לך את הדרך החוצה. את מבינה אותי, סונטה?"

סונטה בלעה את דמעותיה.

"תרימי את הראש מהכרית, כדי שאני אוכל לראות את הפנים היפות שלך."

מנגינות מכושפותWhere stories live. Discover now