קאלירו תפס בידה של סונטה ועזר לה לטפס לראש הגג. הוא שאף את האוויר לריאותיו.
"קאלי, אני פוחדת." אמרה סונטה, בקול רועד.
היא ביקשה שילכו למקום אחר. אולי מקום קצת פחות גבוה.
היא הביטה למטה ותחושת סחרחורת תקפה אותה.
הרוחות החלו לנשוב בחוזקה.
אם היא נופלת, היא נופלת אל המוות שלה.
קאלירו חיבק אותה.
"לא יקרה לך כלום." הוא אמר. "אני שומר עלייך."
"קאלירו, יש סיבה שאסור לטפס על גגות."
הוא צחק וסיפר לסונטה שהוא מטפס על הגג הזה מאז שהוא בן שלוש עשרה, אבל חסר לסונטה שהיא מספרת למישהו.
"חוץ מזה, במקום לפחד מנפילה, תראי איזו גבוה את מעל כולם."
סונטה אמרה לקאלירו שזה פחד בלתי נשלט.
"סון- סון, אל תהיי פחדנית."
"אל תקרא לי ככה!" אמרה סונטה.
"אני אקרא לך איך שבא לי." אמר קאלירו. הוא דחף אותה אל קצה הגג.
סונטה הרגישה שהגוף שלה נוטה ליפול. היא נשמה בכבדות.
"קאלירו... א...אני רוצה לחזור." היא אמרה. "לא טוב לי פה, ונהיה יותר מדי קר."
היא משכה את השרוולים של הסוודר הורוד שלה, כך שיכסו את כפות ידיה.
פניה היו אדומות, שיניה נקשו זו בזו.
היא השתעלה בחוזקה. הקור היה חודר עצמות.
הגשם הלך והתחזק, ואפשר היה לא רק להרגיש את הטיפות, אלא גם לראות אותן.
סונטה ירדה בסולם, ידיה לופתת בחוזקה את הידיות.
עד מהרה היא איבדה את האחיזה שלה, והחליקה. היא ראתה את עצמה נופלת מטה, וברגע האחרון, שנייה לפני שהאצבעות שהחזיקו אותה התנתקו, קאלירו משך אותה למעלה.
הוא שאף את האוויר הקריר ואת טיפות הגשם לתוך נחיריו, ופרע את שערותיה של סונטה.
"תעזוב אותי." היא אמרה. "אני שונאת כשאתה נוגע בי."
קאלירו צחק.
"מה הבעיות שלך, סון- סון?" הוא שאל.
"מה הבעיות שלך?!" אמרה סונטה. "מה הבעיה שלך לכבד את הבקשות שלי. למה הכל חייב ללכת בדרך שלך?!"
היא הייתה סוערת כמו הרוחות.
"ככה." ענה קאלירו.
"אני שונאת אותך!" אמרה סונטה.
"אני שונא אותך יותר!"
"לא, אתה לא..."
"כן, אני כן." הוא אמר.
"אני שונאת אותך הכי בעולם." אמרה סונטה."אני מעדיפה למות מאשר להיות איתך."
היא חיכתה לתגובה של קאלירו, אך הוא שתק. החיוך על פניו נעלם.
סונטה עברה את הגבול.
"סונטה, בואי ותתקרבי, כדי שאוכל לשנוא אותך מקרוב."
סונטה פסעה לכיוונו. מבטיהם הצטלבו.
קאלירו כרך את זרועותיו סביבה, והצמיד אותה אל גופו.
סונטה הייתה יכולה להרגיש את ליבו מבעד לחולצה. הוא תפס בפנייה, ונישק אותה.
למרות הסערה המשתוללת ולמרות המים בנעליה, סונטה הרגישה כאילו היא נשרפת מבפנים, והטעם המר בפיה נעלם.
קאלירו פקח את עיניו, נשען על המעקה.
פניו היו קורנות. סונטה הכניסה את ידיה מתחת לחולצתו, והפעם היא הייתה זו שנישקה אותו בחוזקה.
היא הצמידה שפתייה לשפתיו, וידיה היו מונחות על צווארו.
היא לא הייתה מוכנה לשחרר את האחיזה שלה, עד שפניו הכחילו.
"אתה שלי." היא לחשה באוזנו. "שלא תעז לשכוח."
YOU ARE READING
מנגינות מכושפות
Adventureטעות אחת קטנה מטלטלת את חייה של סונטה. כעת עליה להתרגל לחיים בעיר הגדולה הרחק מכל מה שאהבה והכירה. שם פוגשת סונטה את קאלירו שהופך לחלק מרכזי בחייה. הוא עוזר לה לגלות את הכישרון האבוד שלה ולהגשים את חלומה הגדול, אך עד מהרה היא מגלה שלא הכל זוהר כמו ש...
