המסך נסגר. סונטה ירדה מהבמה בתחושה מוזרה, כאילו הכל זה רק חלק מחלום אחד ארוך במיוחד שתכף יגמר. מאחורי הקלעים חיכו לה עשרות אנשים שרק לפני שבוע היו חולפים על פנייה ברחוב, מתעלמים מקיומה.
הפעם היא הייתה במרכז תשומת הלב שלהם. היא, לא אף אחד אחר.
קאלירו צפה בקנאה כיצד היא גונבת לו את ההצגה, מבלי להתכוון. אנשים היו מתמגנטים אליה.
"סונטה, אנחנו צריכים ללכת." הוא האיץ בה. "יש לנו עוד הופעה להיות בה."
סונטה החמיצה פנייה.
זה מכאיב לו לראות אותה שמחה ומאושרת.
זה פוגע בו כשהיא שוכחת לרגע מכל הבעיות שיש לה.
"עוד חמש דקות." היא שלפה את העט כדי לחתום למעריץ על תמונה. "אני מתחילה לחבב את זה..." היא חייכה. "תחכה לי בחוץ, בסדר?"
קאלירו יצא החוצה עם חבריו. חמש דקות חלפו וסונטה לא באה. הנהג הפך עצבני והדליק סיגריה.
"קאלירו, לך תקרא לה." אמר מיינריד. "אנחנו לא יכולים לאחר לכל הופעה בגללה! מתי אמרת שטאריטו משתחרר מבית החולים?"
קאלירו ענה שהוא לא יודע, כי כל פעם שהוא שואל נותנים לו תאריך אחר, אבל זה לא ייקח הרבה זמן עד שהם ישובו להרכב המקורי. הוא החליט שהפעם ילמד את סונטה לקח, את הנערה הזו שחייבת לעשות הכל הפוך. כל דבר היא רוצה לעשות אחרת, תמיד חייבת ללכת בדרך הלא נכונה.
היא תמיד מתווכחת איתו, על כל דבר. גם על דברים שעליהם לא אמורים להתווכח.
הוא פתח את הדלת בדחיפה חזקה, ראשו היה צבוע אדום מרוב כעס.
סונטה הייתה תחת מתקפה של שתי בנות אלימות במיוחד.
"לא מגיע לך להיות פה!" משכה אחת מהן בשערה. "את הגיטריסטית הכי גרועה שראיתי! טאריטו הרבה יותר טוב ממך!" אמרה השנייה, ונתנה לה מכה בלחי.
סונטה הרגישה מושפלת, אך לא אמרה שום דבר. היא ניסתה להחזיר להן, אך הן היו מהירות וחזקות ממנה. היא הצטערה על הרגע שבו חזרה לעיר.
"את פה רק כי את חברה של קאלירו... איזה בן אדם פתטי ועלוב! מה עשית כדי להצטרף ללהקה? ספרי לנו..." הן צחקו שתיהן צחוק מרושע.
סונטה הרגישה שהיא רוצה לקבור את עצמה באותו רגע. היא לא הייתה יכולה שלא לחשוב על כך שהן אולי צודקות. היא באמת בלהקה רק כי היא חברה של קאלירו.
הדמעות הציפו את עיניה.
"תבכי, תינוקת מטומטמת, תבכי. איפה החבר שלך שיבוא ויציל אותך? אה, לא באמת אכפת לו ממך. את מבינה, את בסך הכל גוף יפה. זה כל מה שיש בך."
כל מילה הייתה כואבת כמו חץ מורעל. סונטה הרימה מבטה לעבר התקרה כדי לעצור את הדמעות.
ידיו של קאלירו הושטו לעברה. הוא שאל אותה אם היא רוצה שמישהו יבוא לטפל בה.
סונטה השיבה שהיא רק רוצה ללכת. היא מרגישה כזו מושפלת.
היא נמצאת בלהקה רק כי היא החברה שלו. הוא מנצל אותה.
"את מקשיבה לבנות האלה?" שאל קאלירו בכעס, "סונטה, את יותר מדי חכמה בשביל להאמין להן."
אחר כך הוא פנה אליהן והזהיר אותן שאם פעם נוספת הן יפגעו בה, הוא לא יהיה עדין איתן.
וכדאי שישימו לב, כי הוא זוכר היטב פרצופים.
איך הן בכלל מעיזות להתנהג ככה ואיפה המאבטחים כשזקוקים להם?
"אוי, אני מצטערת שאמרתי את האמת..." אמרה הנמוכה מבניהן. "אם אני אוריד את הבגדים, תצרף אותי ללהקה?"
קאלירו דחף אותה עם כף ידו והיא נפלה על הרצפה. סונטה הביטה בו בתדהמה.
כשהיו במכונית גערה בו על התנהגותו האלימה. הוא עלול להתנהג באותה דרך כלפיה.
"סונטה, את יודעת שאני לעולם לא אעשה לך כזה דבר."
סונטה ענתה שהיא לא בטוחה בכלל במה שהוא אומר. יש לו אופי של אדם שתלטן.
וכשיגמרו לו כל המילים המקטינות והמרושעות, הידיים שלו יתחילו לדבר.
קאלירו נשבע שלעולם לא ירים עלייה יד.
"חוץ מזה, זה הגיע לבנות האלה. באיזה זכות הן משפילות אותך ככה? ואת, למה לא הגבת?"
סונטה ענתה שאין לה מה להגיב. הן צודקות במה שהן אומרות.
וזה לא משנה כמה פעמים הוא ישקר לה. היא יודעת את האמת.
אם לא הייתה החברה שלו, היא לעולם לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה.
כל ההישגים שלה הושגו במרמה. כל מה שיש לה, לא שווה דבר.
YOU ARE READING
מנגינות מכושפות
Adventureטעות אחת קטנה מטלטלת את חייה של סונטה. כעת עליה להתרגל לחיים בעיר הגדולה הרחק מכל מה שאהבה והכירה. שם פוגשת סונטה את קאלירו שהופך לחלק מרכזי בחייה. הוא עוזר לה לגלות את הכישרון האבוד שלה ולהגשים את חלומה הגדול, אך עד מהרה היא מגלה שלא הכל זוהר כמו ש...
