מנגינות מכושפות

פרק 59

סונטה התהלכה מצד לצד, כשהמכחול בידיה מטפטף צובע את הדשא בסגול וראשה מלא מחשבות. אחרי הפגישה הקצרה עם אמא המכשפה, עדיין הרגישה מבולבלת. היו לה יותר מדי שאלות ששכחה לשאול, כמו: למה יש לה כוחות? האם היא נולדה איתם או קיבלה אותם בדרך אחרת? האם יש עוד מכשפות או שהיא המכשפה האחרונה בעולם כולו? כל השאלות האלה פרחו מזיכרונה בזמן שישבה על כיסא העץ בבית הקטן ביער. היא  הייתה חייבת לחזור לשם, גם כדי להתאמן על הכוחות שלה. מעולם לא התאמנה על הכוחות שלה באופן מסודר, אך מאיפה תמצא את הזמן עם הלוז הצפוף שלה? האלבום תכף עומד לצאת וההקלטות נמשכות מהבוקר עד הערב, קאלירו משקיע את כולו, הוא מתעקש שהאלבום יהיה מאה אחוז הצלחה, להוכיח לכולם שאפילו בלי ההופעות, הלהקה שלו עדיין הלהקה הכי טובה שיש.
הוא קבע לעצמו מטרה, לשבור את כל השיאים האפשריים, וסונטה, שהייתה כלי הנשק הסודי של הלהקה, התבלין הסודי של השירים, ספגה את רוב הלחץ של ההקלטות המתישות.
היא הוסיפה נקודה סגולה לציור שלה ולקחה צעד אחורה, כדי לראות את התמונה הגדולה של שדה פרחים סגולים. הפרחים האלה, שאת שמם שכחה, הם היו הפרחים שהיא ואנג'ל היו קוטפות ומכינות זרים לכבוד יום ההולדת זו של זו. בדמיונה ראתה לפתע את אנג'ל מושיטה לה את זר הפרחים הסגול ושרה לה שיר יום הולדת שמח וחיוך רחב עלה על פנייה.
"אנג'ל!" היא הושיטה ידיה כדי לחבק את אחותה. החלום התנפץ כשנתקלה בכן הציור, הצבע הטרי נמרח על החולצה שלה. היא מצמצה בעיניה כדי לעצור את הדמעות.
"אני חייבת לחזור הביתה..." מלמלה בשקט. קאלירו שניגן בפסנתר בבית מיד יצא אל החצר וניגש אליה ותפס אותה בחוזקה ואמר שאין סיכוי שהיא הולכת, לא אכפת לו מה. היא לא הולכת לסכן את עצמה.
"אז אני אתן לאחותי למות? ככה? זה מה שאתה רוצה?" היא שילבה ידיה על מותניה. היא הניחה את המכחול בתוך קערת המים, כדי שיתנקה.
קאלירו אמר שהוא אף פעם לא אמר כזה דבר, "את יודעת שאני בסך הכל דואג לך, כי את בעצמך אומרת שרצו להרוג אותך בגלל ששרת!" הוא אמר. "אבא שלך ניסה למכור אותך... אני לא יודע, לא הייתי עוזר לאנשים כאלה."
סונטה צחקה וענתה שעבר הרבה זמן מאז, היא כבר כמעט שכחה איך זה היה, ואם יכלאו אותה, היא תצליח לצאת כל עוד המפוחית בידיה.
"אני גם לא מפחדת עכשיו, כי יש לי אותך." היא הדביקה לו נשיקה על האף וקאלירו החזיר לה שתיים.
הוא פתח את הארון והוציא מתוכו שוקולד עם אגוזים ונתן גם לסונטה, אך היא סירבה.
הגבות של קאלירו הורמו עד התקרה.
"סונטה, ממתי את אומרת לא לשוקולד?!" הוא שאל, "הם צריכים לפתוח מפעל חדש רק בשביל כל השוקולד שאת אוכלת." הוא צחק, אך הפסיק כשראה את המבט בעיניים של סונטה.
"אל תעלבי..." הוא ביקש. "את לא נעלבת, נכון? את לא מהבנות האלה?"
סונטה שאלה על איזה בנות הוא מדבר בדיוק, הוא מכיר אותה כל כך הרבה זמן. למה שהיא תיעלב מדברים כאלה? היא עברה דברים גדולים יותר.
"השוקולד הזה מזכיר לי את אנג'ל..." היא אמרה, "אני זוכרת שפעם היא אכלה שוקולד עם אגוזים וכל הפנים שלה התנפחו וכולנו היינו בלחץ כי היא נהייתה אדומה ובקושי הצליחה לנשום." היא מחתה את הדמעות מעיניה.  "אני חייבת לעזור לה, אני לא יכולה לחכות עוד, הם יהרגו אותה קאלירו, היא עומדת למות מרוב געגועים."
קאלירו אמר שאף אחד לא מת מגעגועים והוא החליט שהיא לא הולכת, אז היא לא הולכת. מה הבעיה שלה להבין את זה ולכבד את ההחלטות שלו? בינתיים הוא הבן האדם היחיד שבאמת דואג לה, לא כמו אבא שלה.
הוא עדיין בטוח שמדובר במלכודת.
"אבל אמא שלי, המכשפה ויולה, היא אמרה שאנג'ל באמת חולה והיא באמת עומדת למות..."
קאלירו שאל אותה למה היא מאמינה לאישה זקנה כזאת, אחרי מה שהיא חוותה, כשראתה את אבא שלה סופר את השטרות. לאיש כזה היא רוצה לעזור? מגיע לו שהבת שלו סובלת ככה!
"קאלירו!" סונטה גערה בו. "אני לא יכולה לנטוש את אחותי. אני חייבת ללכת ולעזור לה." 
" ומה את מתכוונת לעשות?" שאל קאלירו. "את לא יכולה ללכת בלי תוכנית, ובכל מקרה אני בא איתך." הוא אמר.
סונטה ענתה שהיא תעשה מה שצריך, היא פשוט תסגיר את עצמה לכלא, ואנג'ל תקבל את התרופה והכל יסתדר.
"את תמותי." אמר קאלירו, הוא יצא החוצה אל החנייה כדי להביא את האופנוע שלו. "אני לא רוצה שתמותי."
סונטה ענתה שאם אין ברירה, אז אין ברירה.
קאלירו אמר שתמיד יש לה ברירה, ובכלל איך היא, המכשפה הגדולה, זו שהופכת אנשים לעכברים, זו שהצילה לו את החיים, שגרמה לרכבת לנסוע ולמטוס בלונה פארק להתנתק מהמתקן שלו ולעוף מסוגלת לוותר ככה בקלות? איפה הרוח הלוחמת שלה? 
"אני לא רוצה להשתמש בקסמים." אמרה סונטה, "אתה יודע, הם גרמו רק צרות... לדעתי צריך להפסיק עם זה." היא אמרה, "אני רוצה להיות נערה רגילה, יותר מהכל. למה יש לי כוחות בכלל? זה לא טוב, אני לא יודעת למה אנשים חולמים להיות עם כוחות מיוחדים... אני אחת כזאת ואני שונאת את זה, אני שונאת כשהעיניים שלי נהיות סגולות, אני שונאת את זה שבגלל שאני מכשפה רוצים להרוג אותי. למה דווקא מכשפה? למה דווקא אני?!" היא בעטה בעציץ וכל תכולתו נשפכה על הרצפה. "אולי, אולי יש דרך להסיר את הכוחות שלי? אם אני לא אהיה מכושפת יותר, אם לא יהיו לי כוחות. לא ירצו לפגוע בי. אני אוכל לחזור לחיות כמו פעם.. כן. זה יותר טוב ככה. נכון, קאלירו?"
קאלירו נשך את שפתו. הוא התאמץ לסדר את המילים שהתבלגנו בראשו. הטלפון שלו צלצל, זה היה אקיטו, ששאל מתי הוא מתכוון להגיע להקלטה, כי הם מחכים לו כבר יותר מדי זמן וחוץ מזה, הם קבעו לצאת למועדון עוד שעתיים.
קאלירו ענה שהוא כבר מגיע, יש לו עוד עניין קטן לטפל בו, העניין של סונטה.
"את לא מתכוונת לוותר על הכוחות שלך, נכון?" שאלה קאלירו, עיניו בערו. "סונטה, אל תהיי מטומטמת."
סונטה ענתה שהיא חשבה על זה, היא יכולה לבצע כישוף אהבה, כמו אמא שלה, הכוחות יילקחו ממנה וזהו, היא תהיה שוב אדם רגיל.
"את מי בדיוק את רוצה לכשף?" שאל קאלירו, "כי אותי כבר כישפת, את יודעת."
סונטה ענתה שאם זה ככה, היא תמצא דרך אחרת. אבל היא חייבת להיפטר מהקסם, זה הפתרון היחיד.
קאלירו צחק. הוא שאל אותה איך היא לא יכולה לראות, הפתרון נמצא מול העיניים שלה.
מה הבעיה שלה בכלל.
אם הוא היה במקומה, הוא היה עומד מול כל האנשים האלה שרוצים לפגוע בה, בלי שום פחד.
"אבל... אבל אני לא מספיק שולטת במפוחית." אמרה סונטה, היא השפילה את מבטה. "אני מפחדת, מה יקרה אם אני אגרום לאסון גדול יותר."
קאלירו אמר שהוא סומך עלייה, הוא רואה אותה באולפן ואין שום בעיה איתה. למה היא תמיד חושבת שהיא לא יכולה? אולי זאת הבעיה שלה.
"אל תשווה. לגרום לבועות סבון להופיע זה קל. לגרום לאנשים דברים, זה משהו אחר."
קאלירו ענה שזה אותו דבר בדיוק, היא סתם חושבת שיש הבדל ענק, אבל אם היא מצליחה לעשות משהו אחד, היא תצליח גם משהו אחר, כי כל הקסמים האלה בנויים על אותו עיקרון. הוא העלה אותה לאופנוע שלו והתניע ונסע במהירות מטורפת אל אולפן ההקלטות.
בזמן ההקלטה, סונטה לא הייתה מסוגלת לעשות כלום. קולה היה חצי משותק, כשניגנה במפוחית בקושי יצא צליל. כל הזמן חשבה רק על אחותה, על התמונה שראתה בכדור הבדולח אצל ויולה.
אנג'ל, חיוורת, עיניה כמעט נעצמות והגרגירים של שעון החול הולכים ונערמים, כמעט נגמרו הם.
הזמן חולף מהר, יותר מדי מהר.
סונטה ידעה, היא כנראה לא תספיק ללמוד טכניקות מתקדמות יותר במפוחית והיא לא יכולה ללכת ככה הביתה, עם הידע הבסיסי שיש לה. מה היא תעשה? תעיף עליהם בועות? תגרום להם לעוף באוויר? תהפוך אותם לעכברים? כן, להפוך אנשים מרושעים לעכברים זה רעיון טוב, אם רק הייתה זוכרת את המנגינה.
 זה קשה כשצריך לזכור דברים בתוך הראש ועוד בתוך ראש כזה קטן ולא גדול במיוחד.
חייב להיות ספר, אולי מחברת תווים כזאת, המחשבה פרחה בראשה כשהביטה על אקיטו מנגן בגיטרה לפי התווים. אולי אצל אמא שלה, יש ספר כזה. אולי היא כן יכולה לעזור, חשבה סונטה.
"אני צריכה ללכת." הודיעה בקול רם וגרמה לכולם להפסיק לנגן. קאלירו שאל אותה לאן בדיוק היא חושבת שהיא הולכת, הם לא סיימו להקליט.
"להיפגש עם אמא שלי." היא אמרה, "אני אבקש ממנה להסיר את הכוחות שלי."
קאלירו צחק ושאל איך זה יקרה, אמא שלה כבר לא מכשפה. היא בעצמו סיפרה לו את זה.
"לא עדיף שתבקשי ממנה עזרה, שתלמד אותך כשפים נוספים?" התערב טאריטו.
סונטה סיפרה לו שאמא שלה לא בדיוק מכשפה. אין לה כוחות יותר. היא מכשפה לשעבר, אז איך היא תעזור?
טאריטו ענה שהוא לא יודע, הוא לא מבין במכשפות כמו אחיו הגדול, שהחליט מאז שהוא בן ארבע עשרה בערך להיכנס לעולם האגדות ולא לצאת ממנו, אבל הוא כן יודע משהו אחר, לא קורה שום דבר אם לא עושים שום דבר ואם סונטה רוצה שמשהו יקרה, היא צריכה לעשות משהו בשביל זה ומה אכפת לה לנסות?
"אתה לגמרי צודק." אמרה סונטה ועודדה לו על שיחת העידוד הקצרה. "אני מודה\ שזה עדיין קצת מוזר לי כי פגשתי אותה פעם ראשונה אחרי כל השנים שבכלל לא ידעתי שהיא קיימת ועדיין לפעמים קשה לי להאמין."
קאלירו אמר שכל הדברים מוזרים בפעמים הראשונות ואם צריך הוא יכול לבוא איתה, אם זה יעזור לה להרגיש פחות לחוצה. סונטה ענתה שהכל בסדר, היא יכולה להסתדר לבד.
"טוב, אבל אני מתעקש לבוא איתך." אמר קאלירו. "אני רק אסיע אותך לשם, בסדר?"
סונטה סירבה, עד שנזכרה שלמעשה היא לא יודעת את הכתובת המדויקת של הבית, כי שכחה לשאול.
אחרי שההקלטות נגמרו, קאלירו נסע אל היער במהירות האור\ סונטה הרגישה כל הנסיעה שתכף היא תיפול מהאופנוע. היא נעצה חזק את ציפורניה הארוכות בגב שלו.
כשהאופנוע עצר לבסוף בלב היער הענק, סונטה הרגישה שהראש שלה מסתחרר מרוב הדופק המהיר אותו חשה בכל העורקים והורידים שלה. קאלירו נישק אותה נשיקת פרידה והחל לעשות מסלול בהרים, כפי שעשה עם אביו כשהיה רק ילד קטן.
סונטה דפקה בדלת והתפללה שהפעם הזאת היא לא תשכח את כל השאלות החשובות.