מנגינות מכושפות

פרק 21

סונטה עלתה לבמה לבושה בבגד גוף כסוף וחצאית לבנה מתנפנפת. היא נעלה נעלי בלט ישנות, שהיו קטנות עלייה. משני צדדי הבמה, נכנסו הרקדניות הנוספות, כולן לבושות ורוד. הקהל נעמד ומחא כפיים, צעקות רועמות נשמעו מכל עבר. האורות נדלקו, מנגינת הפסנתר השתיקה את כל הרחשים מסביב, אך סונטה נותרה לעמוד כמו פסל. היא שנאה את עצמה באותו רגע.

"סונטה," לחשה המורה שעמדה בקדמת הבמה, "למה את לא רוקדת?"

סונטה ענתה שהיא לא מסוגלת לרקוד, היא יותר מדי מדוכאת בשביל להתחיל לפזז על הבמה בתנועות דרמטיות ומוגזמות. עברו עלייה יותר מדי דברים.

"סונטה, לאף אחד לא אכפת מה עבר עלייך." אמרה המורה, "את חושבת שלי אין ימים רעים? אבל מה יעשו כל הבנות שחולמות כמוך להיות רקדניות אם אני אגיד שאני לא רוצה לעבוד? עכשיו, תכבדי את הקהל שלך, לא מספיק שאיחרת?"

סונטה בלעה את הרוק שלה, היא נשמה עמוקות והחלה לעשות את הצעד הראשון.

היא הסתחררה וריחפה באוויר, גבוה מעל כולם. היא הייתה קלילה כמו נוצה ודבר לא הפר את שלוותה. היה זה הרגע המושלם, כמו באגדות, עד שהיא איבדה ריכוז, וביצעה תנועה אחת לא נכונה. הרגל שלה התעקמה והיא נפלה על הראש שלה. היא שכבה מספר דקות, מתפתלת מכאבים.

הבמאי צעק לה לקום, אך היא לא הייתה מסוגלת אפילו לנקוף אצבע.

רק לאחר מספר דקות הבינו שהמצב חמור והזמינו לה אמבולנס. בזמן שחיכתה מאחורי הקלעים, ההופעה נמשכה. רוזמרי הייתה המחליפה שלה.

סונטה הביטה בעצב, כיצד החברה הכי טובה שלה, גונבת לה את כל המחמאות.

בדיוק כפי שרצתה לגנוב לה את קאלירו.

מיום ליום, סונטה החלה לשאול את עצמה, מה היא מצאה בנערה הזאת?

היא תהתה אם זו בכלל אותה רוזמרי שהכירה מלפני שנים רבות.

היא נראתה בדיוק אותו דבר, כמו היום שבו פגשה אותה בפעם הראשונה, אותם נמשים ושיער אדום שנופל על הכתפיים והעיניים האלה, הזוהרות, אך האופי שלה השתנה.

החובש הגיע ובדק את הרגל של סונטה שהתלוננה על כאבים עזים.

"זה בטח שום דבר." אמר החובש. "את יכולה ללכת?"

סונטה עמדה, היא בקושי הצליחה לשמור על שיווי משקלה. היא הרימה את רגלה וצרחה מכאבים.

"זה לא טוב." אמר החובש.

"אתה חושב?" אמרה סונטה.

החובש משך באפו, וקרא לחברו שיעזור לו להניח את סונטה על אלונקה.

הוא שאל את סונטה מי המלווה שלה.

סונטה ענתה שהיא יכולה ללכת לבד, היא לא צריכה מלווים.