Everything is different now-one direction

פרק 2:

"די תעזוב אותי!"צעקתי וניסיתי להתחמק מזוג הידיים שתפסו אותי ולא נתנו לי לברוח. המשכתי להתפתל בידיו אך זה לא עזר אלא להפך, רק החמיר את המצב כי הוא חיזק את האחיזה שלו בי.

"איך קוראים לך?"הוא שאל אותי בתקיפות. כל כך פחדתי ממנו. הוא פשוט הרג מישהו מבלי ממצמץ. רק המחשבה על מה שהוא מסוגל לעשות לי גרמה לי לצמרמורת ובחילות.

"א-אנ-אנבל, קוראים לי א-אנבל." עניתי בגמגום מלא בפחד ואימה.

"מה הספקת לראות?" הוא המשיך לאחוז בי בחוזקה.
"כ-כלום!" ניסיתי לענות בישירות ומבלי לגמגם כדי שלא יעלה על השקר שלי.
"אני חושב שאת ראית יותר מדי."הוא לחש באוזני בערסיות ובלחש.
"בבקשה תשחרר אותי!" ביקשתי על סף בכי.
"מה שם המשפחה שלך?" הוא התעלם לגמרי מדבריי.

"גורדין." עניתי וחיכיתי שיקרה משהו והוא אולי יתחרט וישחרר אותי אך שום דבר לא קרה. חשבתי מה אני יכולה לעשות והדבר הראשון שעלה לי פשוט בוצע ללא שניה של מחשבה נוספת,
בעטתי לו באזור הרגיש והוא הרפה את אחיזתו בי, כנראה מרוב הפתעה וכאב, כי לאחר שניה הוא התקפל וגנח מכאבים מלווים בקללות. אני ניצלתי את ההזדמנות והתחלתי לרוץ.

"תעצרי!עכשיו!" שמעתי אותו צועק לעברי אבל המשכתי לרוץ בכל הכוח, מתעלמת מהכאב החד בצד. כעבור חמש דקות שמעתי צעדים מתקרבים יותר ויותר. מה?אבל הייתי בטוחה שהתחמקתי ממנו! נתתי את כל האנרגיות האחרונות שנשארו בי ורצתי בכל הכוח אבל זה לא עזר כי רגע לאחר מכן קיבלתי מכה חזקה בראש ממשהו מתכתי ונפלתי. מכאן הכל הפך לשחור.

---
פקחתי את עיני וכאב חד וחזק הכה בראשי. נזכרתי בכל מה שקרה והתחלתי להיכנס לפאניקה. ניסיתי להגיע לדלת אבל ראיתי שאני קשורה לכיסא בידיים וברגליים. בחנתי את הסביבה שלי. הייתי באמצע חדר קטן וחשוך, לא היה בו כלום פרט לחלון מאובק שנראה חסום, מנורה שלא פעלה, הכיסא שעליו אני יושבת ומדרגות שמובילות ללמעלה אז אני כנראה במרתף או במחסן. אני לא יודעת מה רוצים ממני אבל אני חייבת לברוח מכאן. אני ראיתי מה הוא עשה לאיש הזה ואני מבועתת מהמחשבה של הדברים שהוא עלול לעשות לי.

"בוקר טוב סאנשיין." שמעתי קול גברי יורד במדרגות. לא עניתי לו.
"אז אני מבין שאנחנו משחקים במשחק השקט." הוא אמר בגיחוך והתקדם לעבר הקיר שמאחורי. הוא לחץ על מתג שכנראה היה שם כי האור בחדר נדלק. פתאום דממה שררה בחדר ולא שמעתי כלום ואז הרגשתי סטירה חזקה נשלחת ללחי שלי.
"את תעני לי כשאני מדבר אלייך!"

אז אני מבינה שאלו החיים שעומדים להיות לי עכשיו...

תפרסמו את הסיפור!!!!
מקווה שנהנתם מהפרק:)
אוהבת3>
אני שמשיך כשיהיו 2 הצבעות ותגובה אחת;-)