Everything is different now-one direction

פרק 8:

סיימתי להתלבש ויצאתי מהחדר. מה שהארי נתן לי ללבוש היה בגדים בלשון המעטה. הייתי לבושה בשמלה שלא הצליחה לכסות כמעט כלום. הוא פשוט סוטה מין. התקדמתי לעבר הסלון ולבשתי את החולצה הארוכה שלי על הבד שהונח על גופי. נשכבתי על הספה ונאנחתי.
"כבר מרגישה בבית..." הארי גיחך והתיישב ליד ראשי, "בואי," הוא הרים את ראשי והניח אותו על ברכיו. נתתי לעצמי להרגע ולא לחשוב על מי אני שוכבת עכשיו. עצמתי את עיני, הרפיתי את גופי ונשמתי בקצב איטי ואחיד. השינה החלה לרדת עלי ואני לא עצרתי בעדה.
"את עדיין צריכה לפצות אותי." הוא הפר את השלווה שהייתי נתונה בה.
"אני חושבת שלבישת הבד שאתה קורא לו ׳בגדים׳ זה פיצוי מספיק טוב." עניתי לו בתשובה וחזרתי לעצום את עיני.
"הו לא. זה רק חלק מהפיצוי. אבל אל תדאגי, בגלל שאת במחזור אנחנו לא נוכל לשכב היום... אנחנו נעשה משהו פשוט יותר." הוא אמר באדישות, כאילו שלשכב זה לא עניין גדול, כאילו שזה שהוא יודע שאני ב׳מחזור׳ זה נורמאלי, וכאילו שאנחנו נעשה את זה ביום מן הימים.
"מ-מה אנחנו נעשה?" שאלתי בחשש מהבאות.
"את תמצצי לי." הוא אמר כאילו זה מובן מאליו.
הרמתי את ראשי במהירות ממנו והסתכלתי עליו כלא מאמינה.
"למה אתה בדיוק חושב שזה עומד לקרות?!?" הייתי פשוט מזועזעת ממנו. הוא בן אדם חסר טקט, חולה מין ואדיש.
"אני לא חושב, אני בטוח." הוא אמר באדישות האופיינית לו.
"אז כדאי שתחשוב שוב, כי גם אני בטוחה בזה שזה ממש לא עומד לקרות!" הבהרתי לו את עמדתי וקמתי בעצבים מהספה.

הלכתי לעבר המטבח וחיפשתי כוס. מצאתי כוס זכוכית באחד מהארונות, לקחתי אותה ופתחתי את המקרר, מחפשת משהו קר ומרענן לשתות.
"יש אלכוהול אם את מעוניינת," הארי אמר מאחורי ונשמע לא מופתע מהתפרצות שלי כמה רגעים לפני כן.
"אני ממש לא." אמרתי, מופתעת מכמה שבן אדם יכול להיות חסר רגשות. הוצאתי בקבוק של מיץ תפוזים ומזגתי לכוס. שתתי את המיץ בבת אחת ונתתי לטעם החמצמץ להישאר בפי.
"סיימת?" הארי היה נשמע חסר סבלנות.
"מתי אתם מתכוונים להחזיר אותי לבית?" שאלתי פתאום ללא שליטה על המילים שהפה שלי מחליט להוציא.
"מתי את מתכוונת למצוץ לי?" הוא לא ענה לי.
"מתי אתם מתכוונים לשחרר אותי?" לא הרפיתי וחיכיתי לתשובה, מראה להארי שאני לא אעזוב את הנושא.
"כשיימאס לנו ממך. אני עניתי לך, עכשיו את תספקי אותי כמו שאת אמורה לעשות." הוא לקח את ידי וגרר אותי לחדר.
"די!אני לא רוצה!" ניסיתי להתחמק ממנו, אבל הוא רק חיזק את אחיזתו בי.
"אני לא שואל אותך!את כבר מתחת את הגבול יותר מדי!תמלאי את התפקיד שלך ותספקי אותי כבר!את עוברת על הכללים וזה לא מוצא חן בעיני!" הוא צעק וראו שבאמת כבר עברתי את הגבול. שתקתי ולא ידעתי מה לעשות.

"יופי. עכשיו כששנינו רגועים, אפשר להתחיל." הוא חייך חיוך ערמומי והתקרב לשפתי.

ידעתי שמעתה והלאה אני נכנסתי לסיוט שלא עומד להיגמר בזמן הקרוב.

אני אמשיך כשיהיו שבע הצבעות וארבע תגובות:)
אוהבת3> וחג פסח כשר ושמח!