Everything is different now-one direction

פרק 4:

"אני צריכה לשירותים." לחשתי לנייל באוזנו.
"בואי," הוא קם ומשך את ידי איתו.
"לאן?" זאיין, אני חושבת, שאל.
"לשירותים." נייל ענה והתחיל ללכת.
"מישהו פה מהיר..." הארי אמר בגיחוך וקרץ לזאיין. נייל גיחך לעצמו והמשיך ללכת כשאני מאחוריו.
"יש לך 5 דקות." הוא אמר ופתח לי את הדלת. "אל תנסי לברוח כי זה סתם יהיה בזבוז אנרגיות לכולנו." הוא הוסיף ומיד לאחר מכן סגרתי את הדלת.

התיישבתי על הרצפה כשאני נשענת על הדלת ופשוט התחלתי לבכות. זה לא מגיע לי. אני לא עשיתי כלום לאף אחד וכולם רק נטפלים אלי. למה החיים כאלה אכזריים אלי? למה כל זה מגיע לי?

אני חייבת לפרוק הכל. ולא בבכי. אני חייבת לחתוך, אני גם חייבת תחבושות חדשות אם לא כל החתכים יזדהמו ואני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה. חייב להיות פה סכין כלשהו. אני יודעת שזה הרגל כל כך רע ולא נכון אבל אני כבר התמכרתי לזה. זו הדרך שלי להוציא את הכל מהסיבה הפשוטה שאני שולטת בזה. אני שולטת בכאב, וזה הדבר היחידי שאני מצליחה לשלוט בו בחיים הדפוקים האלה.
חיטטתי בארון ולא היה שם כלום. פתחתי את המגירה הראשונה, את השניה, ולבסוף גם את השלישית. הנה! במגירה השלישית יש סכיני גילוח. לקחתי אחד והחבאתי אותו מתחת לחולצה שלי.
"נגמר הזמן!צאי עכשיו או שאני פורץ את הדלת!"נייל צעק לי מבעד לדלת. אוקיי, נייל הנחמד נעלם לו...
יצאתי מהשירותים וראיתי את נייל נשען על המשקוף.
"נייל יש לי בעיה." אמרתי מתפדחת מאד.
"מה קרה?" הוא בקול קריר ואדיש.
"אני צריכה תחבושות." אמרתי מנסה שיבין את הרמז.
"למה?"הוא המשיך להיות אדיש, כנראה כי לא הבין עדיין...
לא ידעתי איך להסביר לו, במיוחד כשזה בכלל לא נכון, "אני בת...וכבר עבר חודש...ואני לא בהריון....וכואב הבטן...." יצאו לי מלא דברים לא קשורים ונייל, שעדיין לא הבין התחיל לאבד את הסבלנות.
"תגיע לעינין, אנאנבל." הוא אמר בחוסר סבלנות מוגזם.
"אני במחזור! עד כמה טיפש אתה צריך להיות כדי לא להבין?!?" אמרתי כבר בעצבים. הוא כל כך חסר רגישות שלמרות שזה לא אמיתי זה באמת מעליב. מה יש לאנשים שגורם להם לשנוא אותי כל כך?
"הבנתי...כנראה שלא תוכלי לספק אותנו בזמן הקרוב..." הוא אמר את החלק האחרון של המשפט בשקט. "אמממ...מה את צריכה?"הוא שאל לאחר כמה שניות והיה נבוך במקצת. לפחות הוא הראה קצת רגש.
"אני צריכה תחבושות רגילות, והרבה." עניתי לו, גאה בעצמי על השקר המצוין. מה שטוב בזה שהוא בן זה שהוא לא באמת יודע מה אני צריכה ומה לא.
"א-אה בטח א-אני אלך לקנות ויביא לך את זה בעוד שעה. זה ב-בסדר?" הוא שאל כשראשו מושפל למטה.
"בסדר גמור." עניתי לו.
"נייל למה אתם כל כך מתעכבים שם?" שמעתי את קולו של הארי צועק לנו מהסלון.
"אנחנו באים. אני הולך שניה לבית מרקחת, אני אחזור בעוד שעה." נייל צעק בחזרה והוביל אותי בחזרה לסלון עם כולם. התיישבתי בקצה הספה, רחוק כמה שאפשר.
"תקנה לי סיגריות" זאיין אמר לנייל שניה לפני שיצא.

ממש יופי, אני לבד עם ארבעה חוטפים, ללא שום הגנה.

אני אמשיך שיהיו 4 הצבעות ושלוש תגובות😊
אוהבתתת3>