Everything is different now-one direction

פרק 19:

נקודת המבט של אנאבל:
ניסיתי להירדם אך כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה המאורעות האחרונים. אני נחטפתי. אני פאקינג נחטפתי. ולא פעם אחת, פעמים! אני כל כך השתניתי. אני כבר לא מכירה את עצמי. אני מרגישה שאני פשוט צעצוע זול שנועד לשעשע את כולם. אני נגעלת מעצמי. למה פשוט לא יכולתי למות?!? זה הדבר היחידי שאני באמת רוצה בכל ליבי.
אני פשוט רוצה למות.
אני חייבת לברוח מכאן. אני חייבת לחזור לעצמי. לחזור אל אנאבל של פעם... הטובה, התמימה, הנחמדה. אני לא אוהבת את הבן אדם שהפכתי להיות. קר, אדיש, חסר רגשות- מפלצת.

ניסיתי לפתוח את הדלת והיא הייתה פתוחה. הוצאתי את ראשי לכיוון המסדרון. הסתכלתי ימינה ושמאלה, בודקת שאין אף אחד שיוכל לעצור אותי. יצאתי מהחדר על קצות האצבעות, דואגת לשמור על שקט. ראיתי מדרגות ועליתי בהן. אני בתוך סלון ואני רואה את דלת הכניסה, היא במרחק של כמה מטרים בודדים ממני. התקדמתי לעברה בצעדים זהירים וקטנים. ניסיתי לפתוח גם אותה ולהפתעתי הרבה, גם היא הייתה פתוחה. יצאתי במהירות והתחלתי לרוץ. הראש שלי כאב בצורה מטורפת והריאות שלי לא פעלו כמו שצריך. לא הצלחתי להתקדם יותר ממאה מטרים מבלי להתמוטט.
׳את חייבת! את יכולה!׳ עודדתי את עצמי. עצמתי את עיני, שאפתי את האוויר הקריר לריאותי. היה חשוך בחוץ אך היה ניתן לראות שעוד מעט השמש תפציע. אין לי הרבה זמן. המשכתי לרוץ. כל מה שיש כאן זה עצים. אני לא יכולה לברוח, אני צריכה להסתתר.

חיפשתי אחר מקום מחבוא שלא יוכלו למצוא אותי בו. עיני סקרו את האזור ואז ראיתי אותו. ראיתי את המקום המושלם. זאת מערה שמוסתרת בגבעולים וענפים, קשה מאד להבחין בה. רצתי למערה ופילסתי את דרכי בין כל הענפים. נכנסתי עמוק עד כמה שאפשר והתיישבתי. נעזרתי בקירות המערה למשענת והתנשפתי בכבדות. חיכיתי כמה דקות עד שנשימתי והדופק שלי יחזרו לקצב הרגיל. אני אשהה פה עד שאחשוב על תכנית בריחה טובה יותר. העיקר שלא ימצאו אותי.

חשבתי קצת ואז הבנתי. זה לא יכול להיות כל כך פשוט. למה שג׳ון לא ינעל שום דלת ולא ישים שום שומרים. אלא אם כן...

אני לא ברחתי. אני רק הפיתיון.

--------------

מצטערת על הפרק הדכאוני אני פשוט לא במצב כל כך טוב עכשיו... מקווה שעדיין תהנו ממנו.

בפרק הקודם לא הייתה מטרה אז הנה היא עכשיו:
25 הצבעות ו-12 תגובות.

אוהבת אותכם!!! סליחה על הפרק הקצר אני פשוט לא במצב רוח לכתוב אחד ארוך עכשיו... הפרק הבא יהיה ארוך יותר!

ותעקבו אחרי:-)