Everything is different now-one direction

פרק 6:

"מה אתם צריכים להגיד לי?" שאלתי עם מבט מושפל.
"אנחנו פשוט צריכים להבהיר לך כמה דברים." זאין לקח פיקוד ואמר.
"כמו...?" ניסיתי לגרום לו להמשיך.
"את יודעת למה את פה?" הארי לקח את הפיקוד מזאין, וענה לי בשאלה.
"כ-כן, בגלל שראיתי אותו הורג את האיש חסר האונים הזה." אמרתי בשקט והצבעתי על זאין. לא היה נראה שאכפת לו. איך בן אדם יכול להיות כל כך חסר רגשות?

"נכון. אבל את פשוט תמלאי את התפקיד שהבת של אותו ׳איש חסר אונים׳ הייתה צריכה למלא." הארי גיחך ופרצוף ערמומי עלה אל פניו.
"ומ-מה, מה התפקיד הזה?" התחלתי להילחץ.
"לספק אותנו. את כולנו." הוא אמר, עדיין עם הפרצוף הערמומי, שעכשיו כל אחד מהבנים לבש.
"לספק אותכם?" לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי.
"כן. גם בתחום המיני, וגם בכל השאר. את תנקי, תכיני אוכל ותעשי את כל הדברים שעקרת בית צריכה לעשות, ואז כל ערב את תשני אצל אחד מאיתנו, ושם את תצטרכי לספק אותנו בתחום המיני." הוא חייך עם כל מילה שאמר.

"ממש אבל ממש לא!" צעקתי עליהם. "מה אתם חושבים שאני? זונה פרטית של כל אחד מכם? זה שחטפתם אותי לא אומר שאתם תעשו דברים בניגוד לרצוני. אני עוד אצליח לברוח מכאן!" הפרצוף הערמומי של הארי הוחלף כעת בפרצוף משועשע. מה משעשע כאן? אני איזה מופע בידור?

"אוי, אנאבל, אנאבל, אנאבל, כמה תמימה את. את כל כך יפה, וכל כך שלנו." החיוך המשועשע הפך למבט קשוח, "אבל, אם את תנסי לברוח, אנחנו תמיד נמצא אותך, לא משנה מה. כשנמצא אותך, את תקבלי עונש כל כך גדול שתתחנני לרחמים. את לא תברחי מכאן לעולם." הוא התקדם אלי בכל מילה ומילה עד שהיה במרחק נשימה ממני.
אני כל כך פחדתי שלא עניתי או הגבתי.
אני לא יודעת איך אני עומדת לשרוד את זה.
"אני מבין שהלילה לא נגיע לתחום המיני... אז את יכולה להירגע." זאין אמר וגיחוך נפלט מפיו.
"יופי. רק למה?" שאלתי ונרגעתי.
"כי את במחזור." הוא אמר את זה מול כולם, בחוסר רגישות מופגן. אני חושבת שהפנים שלי בחיים לא היו אדומות יותר מבאותו רגע. הייתי כל כל נבוכה.
"חזרתי!" שמעתי את קולו של נייל שהפר את הדממה המביכה.
רצתי לעבר הדלת, לקחתי את השקית עם התחבושת ורצתי איתה היישר לשירותים. נעלתי את הדלת ואז הסכמתי לעצמי לנשום נשימה עמוקה. הפשלתי את השרוול וראיתי שהכל כבר אדום וסחוט בדם. הורדתי את התחבושת בזהירות ונשכתי את שפתיי בחוזקה כדי לא לצרוח בכאב. זה היה נראה נורא. כל החתכים נפתחו והזדהמו. לא הייתי מופתעת, בכל זאת לא החלפתי תחבושת כבר כמה ימים... זה כאב כל כך. לא הייתי מסוגלת לשטוף את זה או לחטא את זה ולכן פשוט שמתי תחבושת חדשה, שברגע שהונחה על זרועי היא הפכה לאדום.
וואו!בחיים לא כאב לי ככה!
"אנאבל צאי עכשיו! את הולכת לבית של הארי." שמעתי את קולו של נייל.

אני מאד מקווה שאצליח לשרוד לילה שלם איתו.

אני אמשיך כשיהיו 5 הצבעות ושלוש תגובות 3>