Everything is different now-one direction

פרק 5:

אז אני אמשיך...אבל אני אנסה להוסיף את זאיין בקטעים הנחוצים...תהנו מהפרק3>

אני יושבת בסלון כבר 20 דקות, עם ארבעת הבנים. אני לא מפסיקה לבדוק את התחבושת שלי, שמתחילה להיות אדומה יותר ויותר. החתכים מתחילים להיפתח, אני חייבת את התחבושות החדשות.
למזלי אני עם חולצה ארוכה שמכסה את התחבושות,אך גם היא תהיה אדומה בקצב הזה...
"אנאבל," קולו של ליאם או לואי, אני עדיין לא בטוחה, העיר אותי מהבהיה בתחבושת או יותר נכון בשרוול החולצה.

"כן?" שאלתי באדישות כדי לא להראות טיפת רגשות אמיתיים.

"את רעבה?" הוא שאל. מה זה אכפת לו בכלל? שישאל משהו יותר בכיוון של- את רוצה ללכת מכאן?

"לא." עניתי.

"איך? את לא אכלת כבר שלושה ימים." הארי שאל אותי והעיף תלתל מפניו.

אני כאן שלושה ימים?

אבא שלי בטח לא מרגיש בהבדל. אולי בבית הספר מרגישים כי אין יותר את שק האגרוף המהלך. זה אומר שבעצם אף אחד לא יחשוב אפילו על האפשרות שקרה לי משהו. אני עומדת להיות פה עוד המון זמן...

עייפות כבדה נחתה עלי משום מקום, ועפעפי איימו להיסגר. אני צריכה להחזיק את עצמי ערה עד שנייל יבוא. אני חייבת את התחבושות האלה. עצמתי את עיני לשתי שניות בדיוק, ופקחתי אותם מכיוון שהארי החליט לדבר בקולי קולות.

"אז נעבור איתה על הכל עכשיו, בסדר?" ראיתי את הארי מדבר עם מישהו בטלפון.

"תחזור כמה שיותר מהר." הארי המשיך לדבר עם מי שנמצא בצדו השני של הקו.

"נייל אמר שנדבר איתה על הכל עכשיו." הארי אמר לשלושת הבנים, והם בתגובה הנהנו לעברו. לדבר איתי על מה?

"אנאבל?" זאין פנה אלי.
"מה?"
"תקשיבי לנו עכשיו טוב טוב." הוא אמר וחייך חיוך ערמומי לבנים.

מה שהוא לא עומד להגיד, זה נראה לי משהו שאני ממש לא עומדת לאהוב.

אני אמשיך כשיהיו חמש הצבעות וארבע תגובות:)
אוהבת!!!;-)