Everything is different now-one direction

פרק 17:

(בתמונה:ג׳ון ואנאבל.)

נקודת המבט של אנאבל:
פקחתי את עיני באיטיות. לא הצלחתי לראות כלום. הראש שלי כל כך כאב והתקשיתי לנשום.

אז כנראה שאני לא מתה...

"אני חושב שיש לי משהו שאתם רוצים." שמעתי קול לא מוכר. הקול לא היה קרוב אלי אז אני מניחה שהוא בא ממקום אחר, אולי מחדר לידי. אני גם מבינה שאני חיה. עד שסוף סוף היה לי את האומץ לעשות את זה, זה לא עבד.

איפה אני?

העיניים שלי הסתגלו לחושך והצלחתי לראות צללים של דברים. אני חושבת שיש פה שולחן, מנורה גדולה לידו ועוד כמה דברים על הקירות שלא הצלחתי לזהות. קמתי מתנוחת הישיבה שבה הייתי נתונה, והתיישבתי. כאב הראש רק החמיר.

הדלת נפתחה וקרני אור חדרו לחדר.
"אני רואה שקמת." שמעתי את הקול הלא מוכר ממקודם.
"איפה אני?" שאלתי בלחש והנחתי את ראשי על ברכי. הוא כל כך כואב ואני לא מצליחה לנשום כמו שצריך.
"אני ג׳ון," אותו איש אמר והתיישב לידי. "ועכשיו, את שייכת לי."
"איפה אני?" חזרתי על השאלה ועצמתי את עיני, מתעלמת מהכאב.
"את בבקתה נטושה באמצע יער, שבאמצע שום מקום. החברים שלך בטח כבר התחילו לחפש אותך..." הוא הסביר.
חשבתי קצת ומשהו לא הסתדר לי. החברים שלי? אין לי כאלו. עם כמה שזה נחמד לשמוע את זה עדיין נשארה בי המודעות העצמית שיודעת שאין לי חברים.
"החברים שלי?"
"כן, הארי, נייל, זאיין, לואי וליאם. כל חמשת הבנים המעצבנים והמתנשאים האלה."
"הם ממש לא חברים שלי. הם חטפו אותי בדיוק כמוך!" הדגשתי את המילה האחרונה.
"אולי, אבל מסתבר שנייל, הבלונדיני הרעב, מאוהב בך." הוא חייך וקרץ לי. "את כנראה ממש כובשת."
הסמקתי, אני מודה. אבל התעלמתי מהמחאה. בכל זאת, המחמאה הגיע מחוטף מטורף.
"איך הגעתי לפה? ומה קרה לי? מה אתה רוצה ממני? וחוץ מנייל, למה שהשאר יחפשו אותי?" כל השאלות שעלו במוחי נשאלו.
"אני אענה לך על כל השאלות, אבל יש לי תנאי." הוא לא ממש הציע אלא יותר פקד.
"מה התנאי?" שאלתי בכניעות.
"את תצטרכי לעמוד בחוקים שלי. שמעתי כבר על החוקים שהארי אמר לך לעמוד בהם, אני לא חושב שהם לא יהיו כל כך שונים משלי." הוא חייך חיוך ערמומי ומסופק.
"יש לי ברירה?" שאלתי באנחה כנועה.
"לא, לא ממש." הוא אמר חד וחלק.
"אז תתחיל לענות..." זירזתי אותו, להוטה לשמוע את הכל.
"בואי נתחיל בזה שאני עוקב אחרי חמשת הבנים כבר תקופת זמן. יש לי מצלמות בכל חדרי הבית של כל אחד מהם. אני יודע כמעט הכל על כל אחד מהם. אני ראיתי את כל התוכניות שלהם לזמן הקרוב. במשך כל השבוע האחרון הם היו בטוחים שאת מתה. עכשיו הם חושבים שאת חיה, והם מחפשים אותך. מה שהם לא יודעים זה שמה שהם ראו בסרטון ששלחתי להם לא הייתה את, זו הייתה בובת פלסטיק שנראית בדיוק כמוך. לקח לי הרבה זמן להשיג אותה אבל בסופו של דבר, מה אי אפשר לעשות כשיש לך אקדח ביד?" הוא התחיל לספר וגיחך.

הבנים בעצם לא מחפשים אותי. הם מחפשים בובת פלסטיק בדמותי. אני, שהייתי כל כך להוטה לשמוע את כל התשובות לשאולות שלי, לא התעמקתי בזה ולא חשבתי על כך שיש סיכוי שהם לא ימצאו אותי לעולם.

"איך אני לא מתה?" שאלתי וחששתי מעט מהתשובה.
"את איבדת את ההכרה. הארי ונייל לקחו אותך במהירות לבית החולים, ואני ראיתי את הכל דרך המצלמות. הבנתי שאני לא יכול להחזיר אותך אליהם כי את נקודת החולשה של נייל, ואם נייל ירצה אותך בחזרה- כולם ירצו אותך. הם חבורה מגובשת למדי. האמת היא שזה היה פשוט מאד. את היית בבית החולים והארי ונייל לא יכלו להיכנס לחדר בזמן הטיפולים. ניצלתי את ההזדמנות ופשוט לקחתי את מדי הרופאים המקובלים והתחזיתי לרופא שמטפל בך. לאחר מכן הייתי צריך שכולם יחשבו שאת מתה, זה היה החלק הקשה בתוכנית, אבל כמו שאת רואה עברתי גם אותו." הוא לקח את כוס המים שהייתה על השולחן. כנראה שפשוט לא ראיתי בגלל החושך. הוא לכם לגימה עמוקה והמשיך. "אני לקחתי עכבר מת."
"מה?" לא הבנתי איך זה קשור.
"ככה חשבו שאת מתה. אני לקחתי עכבר מת ושמתי אותו מתחת לשמיכה שבה כיסו אותך. חיברתי את כל המכשירים שהיו מחוברים אלייך אל העכבר המת. לפני זה חתמתי על מסמכים שאומרים שאת לא רוצה שיבצעו בך פעולות החייאה. כולם חשבו שאת מתה ואף אחד לא ניסה לעשות כלום בגלל המסמכים. העבירו את ה׳גופה׳ שלך לניתוח שעושים לאחר המוות, ואני שעדיין הייתי מחופש לרופא פשוט לקחתי אותך בדרך לחדר הניתוח והבאתי אותך לפה. כמובן שחתמתי על כל המסמכים שמאשרים את הניתוח ואת לקיחת הגופה לקבירה. בבית החולים על כל דבר הכי קטן יש מליון מסכים, זה פשוט נורא. עכשיו כל העולם חושב שאת מתה." הוא סיים לספר ולגם עוד לגימה מהמים. ניסיתי לעכל את כל הדברים שסיפר לי כרגע. אם הוא לא היה פסיכופת הוא היה יכול להיות גאון בדרכו המעוותת.

הוא נתן לי עוד כמה רגעים לעצמי לפני שהתקרב אלי ואמר, "עכשיו תורך לקיים את החלק שלך בעסקה."

----
סליחה שלא העליתי את הפרק, הייתי צריכה קצת זמן להיות סגורה על עצמי. אני לא הכי מרוצה מאיך שהפרק יצא אבל כבר רציתי להעלות... תגידו לי מה דעתכם.

אני מממשש שמחה מכמות ההצבעות על הפרק שעבר!!! התגובות קצת ירדו... זה די מאכזב...

אני אמשיך כשיהיו 23 הצבעות ו-14 תגובות(בבקשה תגיבווו)

אוהבתתת3>