Everything is different now-one direction

פרק 7:

הפרק מוקדש ל:Littel_Dampier (מקווה שכתבתי נכון)

נכנסתי למושב האחורי במכונית של הארי.
"צאי מהאוטו." הוא אמר באדישות ונסענו למושב הקדמי.
"מה?למה?" לא הבנתי מה יש לו.
"תעשי מה שאני אומר!" הוא התחיל להתעצבן. לא התווכחתי ויצאתי.
"עכשיו כנסי למושב הקדמי, לידי." הוא פתח לי את הדלת וחיכה שאכנס. נכנסתי והסתכלתי מבעד לחלון. הוא התחיל לנסוע.
"אני רוצה לעבור על כמה כללים שתצטרכי לקיים בכל פעם שתשהי אצלי," הוא התחיל לדבר, "כלל ראשון:את חייבת לעשות כל מה שאני אומר לך. בין אם זה מוצא חן בעינייך ובין אם לא.
כלל שני:את לא מתנגדת לכלום. התפקיד שלך זה לספק אותי אז אני מצפה שתקיימי אותו.
כלל שלישי:את תלבשי רק את הבגדים שאני מביא לך.
אם תעברי על אחד מהכללים את תשאי בתוצאות, ואני מבטיח לך שאת לא רוצה בכך." הוא הבהיר את עצמו טוב מאד, ואני פשוט הנהנתי, חוששת ממה שמחכה לי.

ניסיתי לפתוח את דלת המכונית אבל היא הייתה נעולה, בוגר הארי. הוא יצא מהאוטו ופתח לי אותה מבחוץ. בשניה שכף רגלי דרכה על המדרכה הוא תפס לי את היד ולחש לי באוזן, "אל תעשי שטויות אנאבל, למקרה שלא הבנת עדיין; כלל רביעי:אסור לברוח."

נכנסנו לדירתו של הארי. להפתעתי היא הייתה מסודרת ומאורגנת. כל הדירה הייתה בצבעים פרקטים כמו לבן, בז׳, אפור... הבית היה קטן אך נעים. מראה הבית סתר לגמרי את אישיות האדם ששוהה בתוכו.
"את יכולה ללכת להתקלח, המקלחת בסוף המסדרון, בדלת האחרונה."
גררתי את רגלי למקלחת, נכנסתי לבפנים והתיישבתי.

אני מניחה שהשירותים או האמבטיה הם החברים הכי טובים שלי בזמן הקרוב...חשבתי לעצמי.

הורדתי את בגדי ונכנסתי לאמבטיה. כיוונתי את המים לטמפרטורה שאני אוהבת ונתתי למים להרגיע אותי ולשטוף את כל הזוהמה שצברתי במשך הימים האחרונים.
סיימתי להתקלח וחיפשתי מגבת. מצאתי אחת במדף התחתון של הארון. התעטפתי בה וניסיתי לחשוב מה אני עושה עם הבגדים. אני לא מסוגלת ללבוש את אותם הבגדים אבל אני גם מתביישת לבקש מהארי, אני לא יודעת אלו בגדים הוא עלול להביא לי. לאחר התלבטות ארוכה החלטתי לקחת את סיכון ולבקש מהארי.
"הארי?" שאלתי בקול חזק.
"מה קרה?" שמעתי אותו צועק, כנראה מהסלון.
"אני צריכה בגדים," אמרתי בקול שקט יותר.
חיכיתי שיגיב אך במקום הוא פשוט פתח את הדלת.
"מה נראה לך?!?" צעקתי עליו בעצבים. "ואם הייתי ערומה???"
"אז הייתי מרוויח." הוא ענה עם חיוך מעושה על פניו." קחי, הבגדים שלך." הוא הושיט לי בגדים מקופלים.
"עכשיו צא." הצבעתי על הדלת.
"לא, תתלבשי מולי." הוא נשען על הדלת ולא נראה כמתכוון לצאת.
"ממש לא!"
"ממש כן!"
"לא."
"כן."
"אני לא מוכנה."
"חבל שאת לא זאת שמחליטה." הוא עדיין לא עזב.
"בבקשה, אל תכריח אותי!" התחננתי.
"טוב," הוא אמר ולרגע חשבתי שהעינין סגור, "אבל את תפצי אותי היום." הוא יצא וסגר אחריו את הדלת.

אני לא רוצה להתחיל לחשוב מה הוא מתכנן לי.

אני אמשיך כשיהיו שש הצבעות ושלוש תגובות:)

חג פסח כשר ושמח!:-)