Everything is different now-one direction

פרק 12:

הסרטון לא קשור לפרק אבל הוא עצוב ברמות והייתי חייבת שמישהו יהיה שותף לדיכאון שאני עוברת בגללו אז תהנו חחחחח

"מה נעשה איתה עכשיו?"
"אין לי מושג."
"אני מת לדעת מה קורה לה!"
"נייל! זה לא מה שחשוב עכשיו."
"היא צריכה להתעורר, אני חושב."
"נייל?"
"מה?"
"לא מספרים על זה ללואי, ליאם או זאיין מובן?"
"תרגע הארי. אני יודע שהם ירצחו אותנו אם הם ידעו את זה."

ניסיתי לפתוח את עיני אבל הן היו כבדות מדי. ניסיתי להזיז את האצבעות אבל הרגשתי כאילו כל אצבע היא משקולת של כמה קילו טובים. מה קורה לי? התאמצתי ופקדתי על עיני להיפתח. הרגשתי אור חזק מסנוור אותי. ניסיתי להיזכר מה קרה ואז הכל בא אלי בבום.
שיט! החתכים!
התעלמתי מהכאב החד בראשי ומאפיסת הכוחות שגופי היה שרוי בה. התיישבתי במהירות ונתתי לעיני להסתגל לאור.
"היא קמה! הארי בוא מהר!" ניסיתי לפענח מאיזה כיוון בא הקול. הסתכלתי לכל הצדדים ואז ראיתי את נייל מתקרב אלי ואחריו הארי.
"הו, היפיפיה הנרדמת קמה!" הארי אמר והתקדם אלי.
"זה לא הזמן להקנטות הארי," נייל הסתכל על הארי במבט מאשים, "איך את מרגישה?" הוא עבר להסתכל עלי.
הסתכלתי על היד שבה אמורים להיות החתכים שלי. תחבושת לבנה ועבה יותר מהקודמת הייתה מלופפת סביב זרועי.
אוי לא! הם יודעים.
"א- אני ל-לא מרגישה כל-" לא הספקתי לסיים את המשפט המגומגם ופרץ של קיא יצא מפי.
"מגעיל. למה דווקא בבית שלי?" הארי עטה על פניו פרצוף נגעל וקפץ לאחור.
"אנאבל, אנחנו צריכים לדבר על כמה דברים." נייל הסתכל עלי בפרצוף רציני שלא השאיר צל של ספק על מה אנחנו צריכים לדבר.
"אני יודעת." השפלתי את מבטי והמבוכה שררה בחדר.
"לפני הכל אנחנו צריכים לבקש משהו," הארי הפך לרציני גם הוא, "אסור לך לדבר על זה עם אף אחד. זה נשאר בינינו, מובן?"
לא בדיוק הבנתי למה אבל הסכמתי. אני לא רוצה לחטוף.
"את בטח רוצה להתקלח, יש לך פה בגדים שקניתי לך. תתקלחי המהירות ואז נדבר." נייל אמר והצביע על ערימת בגדים שנחה בפינת החדר.
"תודה." לחשתי וירדתי מהמיטה שבה שכבתי. התקדמתי לעבר ערימת הבגדים, לקחתי אותה והלכתי למקלחת. סגרתי את הדלת אחרי והסדרתי את נשימתי. כנראה שללכת משם לפה היה מאמץ גדול מדי בשבילי. ניסיתי לחשוב מה יכולים להיות הגורמים לכך וישר עלו לי כמה לראש.
אני לא אכלתי כמעט עלום חוץ מירק פה ושם כבר תקופת זמן ארוכה מאד.
אני איבדתי כמות ענקית של דם.
הרביצו לי ופגעו לי בגוף.
הגוף שלי מתמוטט ואני לא עושה שום דבר בנידון.
כבר לא אכפת לי. נמאס לי מהחיים האלה, אני פשוט רוצה לגמור אותם. הפנים שלי כבר היו רטובים מדמעות ורגשות הנחיתות היו מוגברים הפעם. אני לא מסוגלת יותר. לא טוב לי לחיות אז למה שאני אעשה את זה לעצמי אם אני יכולה להימנע מכל הסבל הזה? למה שאני אחיה אם לא טוב לי לחיות? בן אדם צריך לעשות לעצמו את מה שטוב לו, ולי לא טוב לחיות.
וגם אם אני אמות או אחיה זה לא משנה. לאף אחד לא אכפת ממני, אז למה שיהיה אכפת לי מעצמי?

הורדתי את התחבושת שעטפה את החתכים שלי והסתכלתי עליהם. הסתכלתי על כל אחד ואחד מהחתכים הארורים שנגרמו מהחיים הדפוקים האלה.

הסתכלתי על כל אחד ואחד מהחתכים שרק הוכיחו לי עד כמה אני צריכה ללכת מהעולם הזה. עד כמה שונאים אותי.
עד כמה אני שונאת את עצמי.

נכנסתי למקלחת, פתחתי את הברז, וחיכיתי עד שהמקלחת תהיה מלאה.
לקחתי את הווילון של האמבטיה והורדתי אותו בפעם אחת. לא היה אפשר לשמוע כלום כי ברז המים היה דלוק והסווה את הרעשים.
"את יכולה לעשות את זה, את יכולה, את יכולה, את יכולה..." אמרתי לעצמי בשקט.
קשרתי את הווילון מסביב לצווארי, נכנסתי לאמבטיה המלאה, הכנסתי את ראשי לתוך המים והדקתי את הקשר של הווילון מסביב לצווארי. בכל פעם קצת.
׳את שמנה׳
׳את מכוערת׳
׳זונה מטומטמת׳
׳אף אחד לא אוהב אותך׳
כל ההעלבות שאי פעם אמרו לי עברו בראשי ודירבנו אותי רק יותר.
הראש שלי היה עדיין מתחת לפני המים וקשר הווילון היה צמוד. הרגשתי את המערכות שלי קורסות, אחת אחרי השניה. הרגשתי את הריאות שלו זועקות לאוויר. הרגשתי איך הכל מתחיל להתערפל, איך אני מתחילה להיעלם, אבל לא הפסקתי.

׳בי-בי עולם אכזר׳ חשבתי לעצמי שניה לפני שנשמתי נעתקה.

אל תהרגו אותי!!!!

טוב?

דבר ראשון אתן לא מבינות כמה היה לי כיף לקרוא את התגובות!!! תמשיכו להגיב כי זה מה שנותן לי את המוטיבציה!
תצביעו ותגיבו מלאאא
תעקבו אחרי זה ישמח אותי;-)
ויש לי בעיה קטנה, נגמרו לי הפרקים המוכנים אז אני צריכה לכתוב עוד... בקיצור אני מצטערת אם יקח לי קצת זמן להעלות את הפרק הבא!
אני אמשיך כשיהיו 12 הצבעות ו-9 תגובות (זה הרבה אני יודעת אבל זה פשוט כיף לקרוא אותן חחח)

אוהבתתת3>